4,016
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
לאחר שנים אחדות, עברה המשפחה ל[[מוסקבה]], שם מצא אביו של ר' בערק'ה מקור פרנסה באפיית מיני מאפה בביתו, וזאת כדי שלא יצטרך לחלל שבת. בעבודה זו הצליח לפרנס בדוחק את שבעת ילדיו. | לאחר שנים אחדות, עברה המשפחה ל[[מוסקבה]], שם מצא אביו של ר' בערק'ה מקור פרנסה באפיית מיני מאפה בביתו, וזאת כדי שלא יצטרך לחלל שבת. בעבודה זו הצליח לפרנס בדוחק את שבעת ילדיו. | ||
בשנת [[ה'תרצ"ג]] התחתן ר' בערק'ה עם מרת פייגא, בת החסיד הרב [[שניאור זלמן קלמנסון]] מ[[ויטבסק]]. | |||
לאחר חתונתו התגורר בויטבסק שם נולד לו בנו הבכור ר' [[מאיר שמחה חן (ויטבסק)|מאיר שמחה]]. כמה שנים לאחר מכן, עבר להתגורר בדיטסקי סילו שבפרברי [[לנינגרד]], שם התגוררה קהילה חב"דית קטנה. | |||
ר' בערק'ה נמשך למסחר ולעסקים, ולכן רוב יומו הוקדש לצרכי המסחר. | |||
בתקופת מגוריו באזור לנינגרד, חלה המחלה קשה. באזור זה שרר אקלים קר מאוד, ורבים שלא הורגלו לקור מקפיא שכזה, חלו. ר' בערק'ה חלה בשחפת, מחלה שנחשבה לקשה ומסוכנת. רעייתו פייגא טיפלה בו במסירות רבה כל ימי מחלתו, ולא פעם התבטא כי הוא חייב לה בגין כך. | |||
כאשר גברה מחלתו, התייאשו הרופאים מלהצילו. בני משפחתו וידידיו התפללו לרפואתו, ובמקביל הוסיפו לשמו גם את השם חיים, כסגולה לרפואה, ואכן בסוף ר' בערק'ה קם מחוליו, אם כי סימני המחלה לא עזבוהו עד ליומו האחרון. | |||
כאשר גברה מחלתו, | |||
לאחר שקם ממחלתו, ציוו אותו הרופאים לנפוש ביערות בהם גדלים עצי אורן, על מנת שאויר בריא יחדור לריאותיו וכך יוקל לו. תקופה מסויימת נפש בעיר ילטה שבחצי האי קרים. באותה תקופת נופש שנמשכה כשמונה חודשים, החל ללמוד בשקידה ובהתמדה 'נגלה' וחסידות, והתעורר לעבודת ה'. | לאחר שקם ממחלתו, ציוו אותו הרופאים לנפוש ביערות בהם גדלים עצי אורן, על מנת שאויר בריא יחדור לריאותיו וכך יוקל לו. תקופה מסויימת נפש בעיר ילטה שבחצי האי קרים. באותה תקופת נופש שנמשכה כשמונה חודשים, החל ללמוד בשקידה ובהתמדה 'נגלה' וחסידות, והתעורר לעבודת ה'. | ||