4,016
עריכות
עריכה
(תחילת הגהה) |
(עריכה) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
'''אדם רוצה בקב שלו''' הינה מימרה על אהבת אדם לפרי עמלו. | '''אדם רוצה בקב שלו''' הינה מימרה על אהבת אדם לפרי עמלו. | ||
==מקור== | ==מקור== | ||
אמרו [[חז"ל]]{{הערה| בבא מציעא לח ע״א.}}: "אדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבין של חברו". תאור זה הוא טבע שהטביע [[הקב"ה]] | אמרו [[חז"ל]]{{הערה| בבא מציעא לח ע״א.}}: "אדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבין של חברו". תאור זה הוא טבע שהטביע [[הקב"ה]] ב[[נפש]] האדם, שמשמעותו הוא דבר שכאשר אדם מקבל מחברו בחסד חינם בלא עמל ויגיעה, אין הוא מתענג בו, כפי שהוא מתענג מדבר שלו שעמל בו ויצר אותו. | ||
בדבר שאדם עמל בו והשקיע בו את | בדבר שאדם עמל בו והשקיע בו את כוחו, יש לו בזה 'חדות היצירה' ותענוג גדול. משום כך ההתעלות רוחנית שבאה כתוצאה מהתגלות אלוקית הבאה מלמעלה ב[[אתערותא דלעילא]] בלבד בלא עבודת האדם, אינה מספקת את נשמת האדם. | ||
כמו כן שהתעלות כזו אין לה קיום, | כמו כן שהתעלות כזו אין לה קיום, משום שסיבתה היא מחוץ לאדם, שבאה מלמעלה, בגלל סיבות רוחניות עליונות, הנגרמות רק לעיתים בעת רצון, ובעבור הזמן, כאשר תתבטל הסיבה, שלא יהיה עוד עת רצון תתבטל ההתעלות. | ||
בנוסף לכך, אין התעלות כגון זו מספקת את האדם, מכיון שלא השקיע בה מכוחו | בנוסף לכך, אין התעלות כגון זו מספקת את האדם, מכיון שלא השקיע בה מכוחו כלל. אבל התעלות רוחנית הבאה כתוצאה מעבודת האדם עצמו ב[[אתערותא דלתתא]]. לכן, מלבד שיש לה קיום, שהרי ההתעלות היא מזיכוך האדם עצמו, ולא מהגילויים הרוחניים הבאים מלמעלה, הנה עוד זאת שיש בזה לאדם תענוג עצמי לאין קץ, הנובע מפנימיות הרצון - תענוג שבנפש. | ||
וכפי משל שאדם החורש וזורע אדמה ברמה טובה ואיכותית ומוצא ברכה מרובה, הרי שלא יתענג כמו אדם החורש וזורע אדמה לא איכותית וטובה, ומוצא בה ברכה מרובה, משום שבזה הוא ישמח על הטרחה והעמל שלו למען עבודתו. | |||
כמו כן הדבר גם בעבודה רוחנית, שכאשר אדם הנלחם ב[[יצר הרע]] קשה, והוא מצליח הרי הוא מלא בסיפוק על עבודותו הקשה. | |||
יש לך שני טעמים" | |||
א | *א: מכיון שתכלית הכונה העליונה בהתהוות הנבראים הוא: "נתאוה [[הקב"ה]] להיות לו יתברך דירה בתחתונים", ולכן ה[[נשמה]] - שהיא חלק אלקה ממעל ממש, בבחינת בן לאבינו שבשמים, מרגשת את רצון וחפץ האב, ולכן חפצה ורצונה לעסוק בהעלאת התחתונים - אתערותא דלתתא. | ||
ב | *ב: נחיתותו של ה[[נברא]] ביחס לבורא היא לכל לראש בכך שהבורא משפיע (פעיל) והנברא מקבל (סביל), אמיתיות ותכלית הטוב מתבטא בכך שהנברא משיג (לא רק את שיא השלימות שבגדר הנבראים אלא גם) את מדריגת ההתדמות לבורא, ונעשה - כביכול, דומה לבוראו, ועל דרך לשון חז"ל: שותף ל[[הקב"ה]] במעשה בראשית. | ||
לכן גם כל הבריאה היא באופן - "אשר ברא אלקים לעשות"{{הערה|בראשית ב. ג}}. ואמרז"ל: "לעשות - לתקן"{{הערה| בראשית רבה יא, ז}}, כלומר, "ברא אלקים" בשביל "לעשות", שהאדם יעשה ויתקן את הבריאה בכח עצמו, ובזה יהיה בבחינת משפיע דומה לבוראו. | |||
===בחסידות חב"ד== | |||
מאמר חז"ל זה יכול גם לבטא את מעלת עבודת ה' על פי דרך [[חסידות חב"ד]] לעומת דרך החסידות חג"ת הידועה כשיטת [[פולין]] וכדומה. | מאמר חז"ל זה יכול גם לבטא את מעלת עבודת ה' על פי דרך [[חסידות חב"ד]] לעומת דרך החסידות חג"ת הידועה כשיטת [[פולין]] וכדומה. | ||
צדיקי [[פולין]] גרסו על פי הפסוק: "צדיק באמונתו יחיה" | צדיקי [[פולין]] גרסו על פי הפסוק: "צדיק באמונתו יחיה"{{הערה|חבקוק ב. ד.}} - אל תיקרא יחְיה (בחית שואית) אלא יחַיה (בחית פתוחה), שהצדיק מחיה את [[נפש]] המאמינים בו. כלומ שאלו המאמינים בצדיק מתעלים על ידי עבודתו, ואין הם נדרשים אלא להתקשרות לצדיק, ועל ידי זה יוכלו לעמוד בהתעוררות גדולה בקיום התורה והמצוות, כאשר הצדיק באמונתו ובדבקותו בה' יחי' את כל המקושרים אליו בחיות אלקית - בדרך מתנת חינם. | ||
אך לעומת זה דרך חסידות חב"ד, היא עבודת המוח והלב של כל אחד מהחסידים, המיוסדת ונובעת מההתקשרות הפנימית והעצמית לרבי - שלמעלה מהתקשרות סתם. | אך לעומת זה דרך חסידות חב"ד, היא עבודת המוח והלב של כל אחד מהחסידים, המיוסדת ונובעת מההתקשרות הפנימית והעצמית לרבי - שלמעלה מהתקשרות סתם. | ||
כלומר, שכל אחד לפי יכולתו חייב לעבוד ולעמול בעצמו ביגיעת בשר ויגיעת נפש, כדי להשיג אלקות בשכלו, ולהתעמק ולהתאחד בענין האלקי עד כדי תחושה בלב, והתפעלות הלב תבוא מצד השגת המוח. | |||
וזוהי השלימות בעבודת האדם, כאשר עבודתו את ה' היא בבחינת "מלאכתך אשר תעשה" - עבודת האדם בכח עצמו. ואמנם בכל דרך בעבודת ה' זקוק אדם לסייעתא דשמיא, והוא הסיוע, ההדרכה והכח שהרבי נותן לחסיד, ומאפשר לו על ידי זה לעבוד את עבודתו. | וזוהי השלימות בעבודת האדם, כאשר עבודתו את ה' היא בבחינת "מלאכתך אשר תעשה" - עבודת האדם בכח עצמו. ואמנם בכל דרך בעבודת ה' זקוק אדם לסייעתא דשמיא, והוא הסיוע, ההדרכה והכח שהרבי נותן לחסיד, ומאפשר לו על ידי זה לעבוד את עבודתו. | ||
מכל מקום, העבודה עצמה | מכל מקום, העבודה עצמה ,ב[[התבוננות]] באלקות והתעוררות [[אהבה]] ויראה בתשובה ומעשים טובים- נעשית על ידי האדם בכח עצמו. כי "אדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבין של חברו". ואף על פי שההשפעה וההתפעלות הרוחנית של החסיד הבאה מפעולת הצדיק - מלמעלה למטה - גדולה פי כמה וכמה - תשעה קבין - מעבודתו של העובד בכוח עצמו - קב אחד. מכל מקום היא יקרה וחשובה לקב"ה יותר, כי דוקא דרך זו ממצה את שלימות הכונה העליונה: "נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" - על ידי עבודת התחתונים. | ||
{{סגל}} | {{סגל}} | ||
[[קטגוריה:מאמרי חז"ל במבט החסידות]] | [[קטגוריה:מאמרי חז"ל במבט החסידות]] | ||