23,396
עריכות
מ
הוספת קטגוריה:אישים שהגיעו לגיל 120 באמצעות HotCat
אין תקציר עריכה |
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) מ (הוספת קטגוריה:אישים שהגיעו לגיל 120 באמצעות HotCat) |
||
| (5 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
במהלך אותה פגישה עם האויב, נאמר לו המשפט הידוע "ואי מלך אנא עד השתא היכי הוית", מאמר שכאשר רבי [[אהרן הגדול מקרלין]] נזכר ממנו בעת אמירת המלך, הוא התעלף. | במהלך אותה פגישה עם האויב, נאמר לו המשפט הידוע "ואי מלך אנא עד השתא היכי הוית", מאמר שכאשר רבי [[אהרן הגדול מקרלין]] נזכר ממנו בעת אמירת המלך, הוא התעלף. | ||
בשעת פטירתו הוא בכה ואמר שאינו יודע באיזה דרך מוליכים אותו, אם ל[[גן עדן]] או ח"ו להיפך. בביאור גמרא זו, ישנם הרבה מאמרי חסידות. חזקיהו המלך בא ללוותו לעולם האמת, והוא ציווה להכין לו כסא{{ | בשעת פטירתו הוא בכה ואמר שאינו יודע באיזה דרך מוליכים אותו, אם ל[[גן עדן]] או ח"ו להיפך. בביאור גמרא זו, ישנם הרבה מאמרי חסידות. חזקיהו המלך בא ללוותו לעולם האמת, והוא ציווה להכין לו כסא{{הערה|1=[[מסכת ברכות]].}} | ||
מסופר בגמרא{{ | מסופר בגמרא{{הערה|1=[[גיטין]] נו, ב.}} שרבי יוחנן בן זכאי השתדל קודם החורבן אודות הישיבה ב"יבנה" שתשאר בקיומה, ולא יפגעו בה, כיון שריב"ז היה בטוח שכל זמן שיהיו אצל בני ישראל ישיבות ותורה, אזי יצליחו לעמוד בכל הגזירות וכל הקשיים של הגלות, ולזכות לגאולה השלימה ובנין [[בית המקדש]]{{הערה|1=[[תורת מנחם]] שנת [[תשי"ז]] חלק ראשון שיחת יום ד', [[ז' תשרי]] [[תשי"ז]].}} | ||
==כהונתו== | ==כהונתו== | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
אולם ה[[ברייתא]] אומרת{{הערה|[[מסכת מנחות]] כא, ב.}}: אמר [[רבי יהודה]]: אמר .. רבן יוחנן בן זכאי: .. כל כהן שאינו שוקל - חוטא; אלא שה[[כהנים]] דורשים מקרא זה לעצמם: 'וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל', ובאם ה[[עומר]], [[שתי הלחם]] ו[[לחם הפנים]] הם שלנו, כיצד הם נאכלים? וה[[תוספות]] נעמדים על דברי רבן יוחנן, ואומרים: שמזה משמע שרבן יוחנן בן זכאי לא היה כהן. ומה שכתוב בספרי (ובתוספתא) "שעשו ידי", הכוונה היא שעשו על פי הוראותיו. ובזה מסבירים תוספות את הגרסה המופיעה בהמשך - שסיפור זה היה עם [[הלל הזקן]], ומוסיף הספרי "אלא שלא היה יכול לומר מה שעשו ושרתו ידי", וטעם הדבר הוא: לפי שלא שרפו פרה בימיו, אבל לא שהוא בעצמו היה כהן. | אולם ה[[ברייתא]] אומרת{{הערה|[[מסכת מנחות]] כא, ב.}}: אמר [[רבי יהודה]]: אמר .. רבן יוחנן בן זכאי: .. כל כהן שאינו שוקל - חוטא; אלא שה[[כהנים]] דורשים מקרא זה לעצמם: 'וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל', ובאם ה[[עומר]], [[שתי הלחם]] ו[[לחם הפנים]] הם שלנו, כיצד הם נאכלים? וה[[תוספות]] נעמדים על דברי רבן יוחנן, ואומרים: שמזה משמע שרבן יוחנן בן זכאי לא היה כהן. ומה שכתוב בספרי (ובתוספתא) "שעשו ידי", הכוונה היא שעשו על פי הוראותיו. ובזה מסבירים תוספות את הגרסה המופיעה בהמשך - שסיפור זה היה עם [[הלל הזקן]], ומוסיף הספרי "אלא שלא היה יכול לומר מה שעשו ושרתו ידי", וטעם הדבר הוא: לפי שלא שרפו פרה בימיו, אבל לא שהוא בעצמו היה כהן. | ||
הגמרא {{הערה|[[מסכת ברכות]] כח, ב.}} מספרת שבזמן מיתתו של רבי יוחנן בן זכאי נכנסו אליו תלמידיו לבקרו וראו שהוא בוכה, כששאלו אותו על כך ענה להם ש"שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי". בתורת החסידות ישנם כמה הסברים לגמרא הזו, שהרי ר' יוחנן בן זכאי עסק כל ימיו בללמוד וללמד תורה ולא הלך ד' אמות ללא תפילין, ואם כן כיצד חשש שיוליכו אותו לגיהנם? לצד הביאורים בתורת החסידות (מצד ענוותנותו, לא ידע היכן כוחותיו הפנימיים מונחים ועוד) בולט ביאורו של [[הרבי שליט"א מלך המשיח]] במאמר [[לא תהיה משכלה תשי"ב]] שמסביר שרבי יוחנן היה שקוע כל ימיו במילוי שליחותו בעולם הזה וממילא לא היה לו זמן לראות מה המצב של כוחותיו הפנימיים. | |||
{{תנאים}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:תנאים|יוחנן]] | [[קטגוריה:תנאים|יוחנן]] | ||
[[קטגוריה:אישים שהגיעו לגיל 120]] | |||
| |||