6,031
עריכות
←בחסידות
| שורה 22: | שורה 22: | ||
ועל זה השיבו כלב ויהושע: ״אם חפץבנו ה׳״. מאחר שפנימיות רצונו של הקב״ה היא שנשלים שם את הכוונה של [[דירה בתחתונים]] – הרי ״לחמנו הם וגו׳ וה׳ אתנו אל תראום״, אין לנו מה להתפעל ולהתיירא מן העולם, כי אף שהעולם נשאר בגדר הטבע, הרי הקב״ה נמצא תמיד עם בני ישראל והוא מעניק להם בתוך הטבע עצמו, הצלחה למעלה מן הטבע, לעשות מהעולם לחמנו – ״דם ובשר כבשרו״ כפי שאנו במדבר, ושכנתי בתוכם, כלי לאלקות. | ועל זה השיבו כלב ויהושע: ״אם חפץבנו ה׳״. מאחר שפנימיות רצונו של הקב״ה היא שנשלים שם את הכוונה של [[דירה בתחתונים]] – הרי ״לחמנו הם וגו׳ וה׳ אתנו אל תראום״, אין לנו מה להתפעל ולהתיירא מן העולם, כי אף שהעולם נשאר בגדר הטבע, הרי הקב״ה נמצא תמיד עם בני ישראל והוא מעניק להם בתוך הטבע עצמו, הצלחה למעלה מן הטבע, לעשות מהעולם לחמנו – ״דם ובשר כבשרו״ כפי שאנו במדבר, ושכנתי בתוכם, כלי לאלקות. | ||
===שינוי בשליחות=== | |||
רק הוספה בפרט מסויים( - הרי גם כאשר השינוי הוא לטובה, בטלה השליחות. | |||
)ומובן גם בשכלו של בן חמש למקרא( שכאשר השליח משנה את השליחות בעניין עיקרי )לא | |||
ומכיוון ששינו בדבר השליחות בעניין עיקרי כזה - בטלה שליחותם, כפי שמצינו בהלכה52 | |||
"לתור את הארץ"( ישנה גם "עצת מרגלים" )ובנידון-דידן - הכוונה להסיק מסקנות(. | |||
דרך ובהתאם לתכונתם של "מרגלים", שמלבד הפעולה שלהם )ובנידון-דידן - מעשה השליחות | |||
הארץ" ותו לא מידי, והם שינו בשליחות זו בכך שחשבו להסיק מסקנות על דעת עצמם, על- | |||
ונמצא, שחטאם של המרגלים התחיל בכך ששינו בדבר השליחות - שכן, משה שלחם "לתור את | |||
להסיק מסקנות ולהביע חוות דעת )"עצת מרגלים"(. | |||
זוהי במסגרת השליחות, שנשלחו אך ורק כדי "לתור את הארץ" )מעשה בפועל בלבד(, ולא | |||
הארץ )אפילו אם "עצה טובה", כמו: לעלות ולהכנס בדרך פלונית וכיו"ב( - דבר שלא נכלל | |||
להביע את חוות דעתם בעניין הכניסה וכיבוש הארץ, כפי שיתקבל אצלם לאחרי שיראו את | |||
היו": החיסרון היה אפוא, בכך שחשבו שמלבד מעשה השליחות, "לתור את הארץ", יוסיפו | |||
מלכתחילה לומר לבני ישראל "לא נוכל לעלות אל העם"42- ח"ו לומר כן, ובפרט ש"כשרים | |||
וכאמור, "עצת מרגלים" אינה "עצה רעה" דווקא, ובנידון דידן, אין הכוונה שחשבו | |||
ויביעו את דעתם ומחשבתם כיצד יש להתנהג בפועל. | |||
ובנידון דידן בא הדבר לידי ביטוי בכך שחשבו להסיק מסקנות מהשליחות "לתור את הארץ", | |||
שיש להם "עצת מרגלים", היינו, שמלבד המעשה בפועל יש להם גם כוונה ומחשבה נעלמת כו', | |||
מידי; אמנם, בנוגע לפועל - שינו והוסיפו על שליחות זו, בכך שראו את עצמם כ"מרגלים", | |||
שליחותם היתה "לתור את ארץ כנען"32, כלומר, לראות את הארץ ולספר מה שראו, ותו לא | |||
===שינוי בסדר השליחות=== | |||
חטא המרגלים<ref>משיחת שבת פרשת שלח, מברכים החודש תמוז ה'שי"ת. תורת-מנחם כרך א עמ' 103-108 – בלתי מוגה.</ref> היה בכך שבדברי תשובתם עירבו את שיכלם ושינו את סדר הדברים שאמר להם משה: משה ציווה אותם לראות תחילה את העם "החזק הוא הרפה וגו'", ואחר-כך את הארץ "השמנה היא וגו'", ובדברי תשובתם שינו את הסדר והקדימו "ארץ זבת חלב ודבש היא" ואחר-כך "עז העם היושב בארץ גו'". | |||
והחילוק שביניהם: שליחותו של משה היא – בתחילה אודות המלחמה והכיבוש ("החזק הוא הרפה גו'") ואחר כך אודות הרווח והשכר ("השמנה היא אם רזה וגו'"), כי העיקר היה אצלו כיבוש המלחמה (ולא הרווח והשכר – שלא על-מנת לקבל פרס). | |||
ולא עוד אלא שהקדים "החזק" ל"הרפה" – כי, השליחות לכיבוש הארץ היא בכל האופנים, גם אם צריכים מלחמה כבדה, ולכן השליחות היא לכתחילה על-מנת ואף-על-פי שהוא חזק (ועוד יש לומר, שעל-ידי שהולכים במסירות-נפש ללחום על מנת שהוא חזק, על-ידי זה עצמו נעשה רפה). | |||
והמרגלים שינו את הסדר ואמרו כפי שמתקבל מצד שיכלם – תחילה אודות השכר ("זבת חלב ודבש") ואחר-כך אודות המלחמה והכיבוש ("עז העם היושב בארץ"), שהעיקר אצלם הוא השכר (על-מנת לקבל פרס), ומזה באים לחשב חשבונות בנוגע לעבודת המלחמה והכיבוש, שעבודה קלה (הרפה) כדאית היא בשביל שכר זה, ועבודה קשה יותר (החזק) אינה כדאית, ועד שעלולים לטעות ולומר שאם עבודה קשה היא אי-אפשר לעשותה, כפי שאמרו אחר-כך: "לא נוכל לעלות וגו'". | |||
ולכן, כשראה כלב שהמרגלים מערבים שיכלם ומשנים משליחותו של משה, אפילו בנוגע לסדר הדברים בלבד – מיד השתיקם. | |||
ומההוראות שעלינו ללמוד מפרשת המרגלים – שלא לערב את השכל ולעשות איזה שינוי, אפילו שינוי הסדר בלבד, בדברי הרבי, גם כשנדמה לו שעל-ידי שינוי זה יצליח יותר בשליחותו, כי בשינוי קצת מדברי הרב אפשר לטעות עד בדומה לטעות המרגלים, ובמכל-שכן וקל-וחומר: ומה המרגלים שנאמר עליהם "כולם אנשים ראשי בני-ישראל המה", כששינו מדברי משה, באו לטעות עד שאמרו "לא נוכל לעלות וגו'" – אנשים כערכנו על-אחת-כמה-וכמה. | |||
כמאמר רז"ל<ref>שבת קה, ב. ועוד.</ref> "כך אומנתו של יצר-הרע היום אומר לו עשה כך כו' עד שאומר עבודה זרה", שהיצר-הרע, הנקרא "דער קלוגינקער (הפיקח)", אינו מתחיל לומר לאדם לעבור עבירה, כי בהתחלה כזו בוודאי לא ישמע לו, אלא תחילת דבריו "עשה כך", שכאשר עושה מצווה אומר לו היצר: גם אני מסכים שתעשה כך, וכשמתחיל להקשיב לדעתו ועצתו – אף שההתחלה היא בנוגע לענייני מצוה, אבל מערב דעתו ועצתו – הרי זה שורש ל"אומר לו עבוד עבודה זרה". | |||
ולכן, התנאי העיקרי במילוי השליחות הוא – שמירת דברי הרב ללא שינוי, וללא עירוב השכל, מתוך קבלת-עול דווקא. | |||
===החזרת האמונה=== | ===החזרת האמונה=== | ||