2,357
עריכות
ביטול גרסה 341083 של חב"דניק (שיחה)
| שורה 41: | שורה 41: | ||
ואין בזה הגבלות כלל; שליחות והוראה זו, שייכת לכל אחד מישראל, ויכולים לדרוש ממנו זאת! | ואין בזה הגבלות כלל; שליחות והוראה זו, שייכת לכל אחד מישראל, ויכולים לדרוש ממנו זאת! | ||
וע"ד מ"ש בשו"ע ש"כל אדם חייב ליתן צדקה אפילו עני", ו"לא ימנע אדם עצמו פחות משלישית השקל לשנה". וכאמור לעיל (ס"ד), שהגבלת הצדקה מעמידה את נתינת הצדקה למעלה מהגבלה: להיותו עני הרי החיוב שלו בנתינת הצדקה היא בהגבלה הנ"ל, אבל, הגבלה זו מעמידה את הנתינה באופן ש"יחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד". | |||
ובענין זה ישנו סיפור מבעל ההילולא ש"מאיר" את כל הענין: | |||
בעל ההילולא סיפר אודות אביו, כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, בהיותו בן ט' שנים ומחצה לערך, ואחיו הגדול, הרז"א, שהי' אז בן י"א שנים, ולהיותו בקי בדקדוק הי' מדקדק בתפלתו יותר מאדנ"ע שהי' אז רק בן ט' שנים ומחצה, והי' מקנתר אותו בענינים הקשורים עם תפלה. | |||
פעם בלכתם ל"חדר", שאל הרז"א את אדנ"ע: מדוע ב"מודה אני" יש נקודה לאחרי תיבת "בחמלה", לפני "רבה אמונתך"? והשיב אדנ"ע: כל ענינו של "רבה אמונתך" היא הנקודה, "די פּינטעלע", וכל הענין הוא שהנקודה תתפשט. | |||
כעבור משך זמן דיברו עוד הפעם בענין התפלה, ושאל הרז"א את אדנ"ע: מהו הענין שמתפללים בכל יום? והשיב אדנ"ע: כל זה הוא ענין ה"נקודה" ("די פּינטעלע") הנ"ל שבתחלת היום, כי, ענין התפלה הוא התפשטות הנקודה. והוסיף: תיבת "בחמלה" מופיעה בתפלה ב' פעמים, פעם אחת ב"מודה אני", ופעם שני' בברכת "אהבת עולם", ובפעם השני' אין נקודה, כי, פעולת התפלה היא שהנקודה תתפשט. | |||
וסיים כ"ק מו"ח אדמו"ר, שלאחרי שנים ביאר לו אדנ"ע, שענין הנקודה קאי על נקודת הלב. | |||
<small>(משיחת י' שבט תשכ"ג – תו"מ חלק ל"ו עמ' 116 למטה ואילך).</small>}} | <small>(משיחת י' שבט תשכ"ג – תו"מ חלק ל"ו עמ' 116 למטה ואילך).</small>}} | ||