39,916
עריכות
אין תקציר עריכה
(Cat-a-lot: העתיק מקטגוריה:תורת החסידות לקטגוריה:חסידות) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
[[קובץ:אוהל הבעל שם טוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציונו של הבעל שם טוב, מייסד תורת החסידות]] | [[קובץ:אוהל הבעל שם טוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציונו של הבעל שם טוב, מייסד תורת החסידות]] | ||
ה'''חסידות''' היא תנועה יהודית שהוקמה על ידי [[הבעל שם טוב]] שעיקרה הוא גילוי הנקודה הפנימית והחיות שבכל דבר. על פי תורת החסידות יש חשיבות רבה לעבודת התפילה, שמחה והתקשרות ל[[צדיק]]. | ה'''חסידות''' היא תנועה יהודית שהוקמה על ידי [[הבעל שם טוב]] שעיקרה הוא גילוי הנקודה הפנימית והחיות שבכל דבר. על פי תורת החסידות יש חשיבות רבה לעבודת התפילה, שמחה והתקשרות ל[[צדיק]]. | ||
== היסטוריה == | == היסטוריה == | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[התייסדות תורת החסידות]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[התייסדות תורת החסידות]]}} | ||
הבעש"ט היה ממשיך הדרך של [[מחנה הנסתרים]], שהיה בהנהגת "בעלי השם". קדמו לבעש"ט הרבנים; ר' [[אליהו בעל שם]], ר' [[יואל בעל שם]] ור' [[אדם בעל שם]]. | |||
רבי ישראל בעל שם טוב נהג בתחילה כמנהגם של [[מחנה הנסתרים]] והסתיר את גדולתו, עד שגילה עצמו לציבור בעקבות עליית [[נשמה]] אותה עשה ב[[ראש השנה]] בשנת [[תק"ז]], במהלכה נשמתו נפגשה ב[[עולמות העליונים]] עם נשמת ה[[משיח]] שאמר לו שזמן [[גילוי]]ו יהיה כאשר תתפשט תורתו - [[תורת החסידות]] ב[[עולם]]. על עליית [[נשמה]] זו סיפר לגיסו רבי [[אברהם גרשון מקיטוב]] במכתב. | |||
עיקרה של החסידות הוא מאז הקימו של העם היהודי, אולם לאחר פרעות ת"ח -ת"ט היתה רוחו הכללית של עם ישראל ירודה. וכפי שמתואר בכמה מקומות היה עם ישראל במצב של התעלפות. לשם הצורך לעוררו נשלח רבי ישראל בעל שם טוב, שעורר את מעלתם של היהודים הפשוטים, הקשר הפנימי והעצמי של יהודי עם ה', וגילה את חשיבות פנימיותם של הדברים: פנימיות התורה והכוונה בקיום המצוות. לבעל שם טוב נוצר חוג של חסידים. הבעש"ט ערך נסיעות רבות שעל ידם התפשטה החסידות. עם פטירתו בשנת [[תק"כ]] כבר מנתה החסידות עשרות אלפי חסידים. לאחר כהונה קצרה של בנו, [[צבי (בן הבעל שם טוב)|ר' צבי]], עברה ההנהגה לתלמידו [[המגיד ממזריטש]]. לאחר פטירתו בשנת תקל"ב חולקו אזורי המדינות באירופה לתלמידים שונים. בין שאר תלמידיו היה ה[[אדמו"ר הזקן]] מייסד [[חסידות חב"ד]]. | עיקרה של החסידות הוא מאז הקימו של העם היהודי, אולם לאחר פרעות ת"ח -ת"ט היתה רוחו הכללית של עם ישראל ירודה. וכפי שמתואר בכמה מקומות היה עם ישראל במצב של התעלפות. לשם הצורך לעוררו נשלח רבי ישראל בעל שם טוב, שעורר את מעלתם של היהודים הפשוטים, הקשר הפנימי והעצמי של יהודי עם ה', וגילה את חשיבות פנימיותם של הדברים: פנימיות התורה והכוונה בקיום המצוות. לבעל שם טוב נוצר חוג של חסידים. הבעש"ט ערך נסיעות רבות שעל ידם התפשטה החסידות. עם פטירתו בשנת [[תק"כ]] כבר מנתה החסידות עשרות אלפי חסידים. לאחר כהונה קצרה של בנו, [[צבי (בן הבעל שם טוב)|ר' צבי]], עברה ההנהגה לתלמידו [[המגיד ממזריטש]]. לאחר פטירתו בשנת תקל"ב חולקו אזורי המדינות באירופה לתלמידים שונים. בין שאר תלמידיו היה ה[[אדמו"ר הזקן]] מייסד [[חסידות חב"ד]]. | ||
==עיקרי תורת הבעש"ט== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[הבעל שם טוב]]}} | |||
על עיקריה נמנות למשל ההנחה כי בכל דבר בבריאה יש את הכח האלוקי המחיה אותו, וכן המצאותה של [[השגחה פרטית]] מאת הבורא על כל נברא ונברא, עד שאפילו עלה המתגלגל ברוח יש לו כוונה פרטית ובהשגחה פרטית מתגלגל הוא. הבעש"ט גם החדיר בחסידיו את העיון ב[[תפילה]] ואת ה[[חיות]] וה[[שמחה]] ה[[פנימי]]ת בקיום כל [[מצווה]], וב[[עבודת השם]] בכללותה. הוא הפליא את ה[[תמימות]] שבאמירת פרקי [[תהלים]] על ידי [[יהודי פשוט|יהודים פשוטים]] ב[[אמונה|אמונתם]]. | |||
== עיקרי [[תורת החסידות]] == | == עיקרי [[תורת החסידות]] == | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[תורת החסידות]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[תורת החסידות]]}} | ||