39,916
עריכות
←בדברי הראשונים
(←במשנה) |
|||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
==בדברי הראשונים== | ==בדברי הראשונים== | ||
התוספות מעירים כי מהמשנה אכן אין ראיה שעירוי אינו ככלי ראשון, שהרי אם כן היה למשנה לומר חידוש גדול יותר - שמותר לערות מהכלי ראשון על התבלינים. לעומת זאת [[הרשב"ם]] סובר שעירוי ככלי שני, ומביא ראיה מהנפסק בהלכות שבת ש"תתאה גבר" כלומר כאשר דבר חם ודבר קר מתנגשים יחדיו, תמיד זה שלמטה, המקבל, הוא הגובר והמשפיע כלומר העליון מושפע ממנו ומתקרר. | התוספות מעירים כי מהמשנה אכן אין ראיה שעירוי אינו ככלי ראשון וממילא אינו נחשב כבישול, שהרי אם כן היה למשנה לומר חידוש גדול יותר - שמותר לערות מהכלי ראשון על התבלינים. לעומת זאת [[הרשב"ם]] סובר שעירוי ככלי שני, ומביא ראיה מהנפסק בהלכות שבת ש"תתאה גבר" כלומר כאשר דבר חם ודבר קר מתנגשים יחדיו, תמיד זה שלמטה, המקבל, הוא הגובר והמשפיע כלומר העליון מושפע ממנו ומתקרר. | ||
לעומת [[רבינו יצחק]] מבעלי התוספות מביא ראיה לכך | לעומת [[רבינו יצחק]] מבעלי התוספות מביא ראיה לכך שבעירוי מכלי ראשון נחשב כבישול, מהמובא ב[[מסכת זבחים]] פרק ראשון - אין לי אלא שבישל בו, עירה לתוכו מנין כו' ומכך נלמד שעירוי כבישול. הוא מביא את דברי הירושלמי שם נחלקו שני אמוראים במחלוקת זו, האם אכן ניתן להביא ראיה מהירושלמי. רבי יוסי סבר שאין להביא ראיה מדברי הירושלמי, שכן אפשר שהתורה העוסקת בדין הכשרת כלי חרס שעירו לתוכם, קובעת רק כי הכלים בולעים מרוב חמימות העירוי מכלי ראשון. לעומת זאת לבישול נצרך כוח מיוחד, שהוא להפוך את התבשיל למבושל, דבר הדורש תהליך חזק יותר (למשל זמן מרובה יותר, והפיכת החומר הלא מבושל למבושל). לעומת זאת [[רבי יוסי בר בון]] דוחה את ראייתו וקובע כי לא ניתן לחלק בין בליעה לבישול בנושא זה. לפי דברי הירושלמי מכריע ר"י כי העירוי נחשב כבישול גמור, ומבשל יותר מכדי קליפה. | ||
הכרעת [[רבינו תם]] היא כי העירוי הוא מציאות חדשה, שאכן אינו כבישול גמור, אך הוא מבשל "כדי קליפה" כלומר את השכבה החיצונית ביותר. הנפקא מינה ההלכתית היא לענין בשר וחלב, שאם עירו חלב רותח על בשר, יש לקלף רק את הקליפה החיצונית. לענין שבת לעומת זאת אין נפקותא, שהרי גם כדי קליפה אסור לבשל. | הכרעת [[רבינו תם]] היא כי העירוי הוא מציאות חדשה, שאכן אינו כבישול גמור, אך הוא מבשל "כדי קליפה" כלומר את השכבה החיצונית ביותר. הנפקא מינה ההלכתית היא לענין בשר וחלב, שאם עירו חלב רותח על בשר, יש לקלף רק את הקליפה החיצונית. לענין שבת לעומת זאת אין נפקותא, שהרי גם כדי קליפה אסור לבשל. | ||
==בדברי הפוסקים== | ==בדברי הפוסקים== | ||
[[הרשב"א]] בספרו קובע להלכה כי העירוי אינו ככלי ראשון. הוא מביא ריאה לדברי מהירושלמי שם, שמביא מחלוקת בין [[רבי יונה]] ל[[רבי אסי]] (הנקרא ר' יוסי בדברי הירושלמי) אם העירוי מבשל או לא, וקובע כדעתו של רבי יוסי שאומר כי אין בישול אלא באופן ש"האור מהלך תחתיו" - ומפרש ה[[פרי חדש]]{{הערה|סימן סח}} שהראיה כי לא יתכן כלל בישול אלא על ידי אש בוערת, ולא על ידי מגע חד פעמי של עירוי. אך הוא עצמו (הפרי חדש) מסיק כי בוודאי אסור, שכן מכיון שמדברי המשנה במסכת שבת מוכח כי העירוי בשבת אסור, מההכרח לומר שדברי הירושלמי עוסקים רק בגדר האיסור מדאורייתא, אבל מדרבנן אסור לכל הדיעות. | [[הרשב"א]] בספרו קובע להלכה כי העירוי אינו ככלי ראשון. הוא מביא ריאה לדברי מהירושלמי שם, שמביא מחלוקת בין [[רבי יונה]] ל[[רבי אסי]] (הנקרא ר' יוסי בדברי הירושלמי) אם העירוי מבשל או לא, וקובע כדעתו של רבי יוסי שאומר כי אין בישול אלא באופן ש"האור מהלך תחתיו" - ומפרש ה[[פרי חדש]]{{הערה|סימן סח}} שהראיה כי לא יתכן כלל בישול אלא על ידי אש בוערת, ולא על ידי מגע חד פעמי של עירוי. אך הוא עצמו (הפרי חדש) מסיק כי בוודאי אסור, שכן מכיון שמדברי המשנה במסכת שבת מוכח כי העירוי בשבת אסור, מההכרח לומר שדברי הירושלמי עוסקים רק בגדר האיסור מדאורייתא, אבל מדרבנן אסור לכל הדיעות. | ||