תומכי תמימים אטוואצק: הבדלים בין גרסאות בדף

ישיבת '''תומכי תמימים אטוואצק''' נוסדה בקיץ [[תרצ"ה]] בעת שהעתיק [[אדמו"ר הריי"צ]] את מקום מגורו, מווארשא לעיירה אטוואצק, הישיבה עמדה שנים ספורות עד שפרצה המלחמה ונתפזרה הישיבה.

בקיץ [[תרצ"ה]] העתיק [[אדמו"ר הריי"צ]] את מקום מגורו, מווארשא לעיירה אטוואצק הסמוכה, ויחד אתו העתיקה לשם גם הישיבה המרכזית [[תומכי תמימים וורשא|תומכי תמימים]], בבנין בעל 3 קומות, ברחוב סלאָוואַצקעגאָ מספר 1{{הערת שוליים|מכותרות נייר המכתבים של הישיבה נראה, שבתחלה חשבו שהעתקת הישיבה לאטוואצק היא רק זמנית. ואחר כך שינו את נייר המכתבים, והשמיטו ממנה את המילה "זמני".}}.

פרט לבניין המרכזי היו ברשותה של הישיבה עוד כמה בניינים קטנים שנשכרו לחדרי לינה עבור התלמידים{{הערת שוליים|הכתובות של כל הבתים ששכרה אז הישיבה נתרפשו בלוח הישיבה לשנת תרח"צ: "די ישיבה דא געפינט זיך אין 4 געביידעס, סלאוואצקעגא גאס 1-3, ריימאנטא נומער 1, און 1א, און ציילט צוזאמען 34 צעמערן".}}.

ככל שגדלה הישיבה, הוזקקו להשיג מקומות נוספים ללינת התלמידים. חלק מהתלמידים ישן בפענסאנאט (מלון) של געלבפיש, שהי' קצת מרוחק מבית המדרש, וסמוך יותר לבית [[אדמו"ר הריי"צ]] באטוואצק.

בתחילת [[תשרי]] [[תרצ"ח]] הזדמנה אפשרות לרכוש את כל הבנין הזה עבור הישיבה. הבנין עלה הון רב, שלא לפי ערך האפשרויות של [[אדמו"ר הריי"צ]]. ו[[אדמו"ר הריי"צ]] החליט לערוך מגבית מיוחדת לצורך זה, בין [[אנ"ש]] ב[[ארץ הקודש]] ו[[ארה"ב]]{{הערת שוליים|המכתבים הראשונים בנושא זה, שנכתבו בתחילת [[חודש תשרי]] תרח"צ, לא הגיעו לידינו, אמנם הגיעה לידינו אגרת המזכיר ה"ר יחזקאל פייגין, שכתב אל ראשי קהלת חב"ד בתל אביב, בכ"ח [[תשרי]] [[תרח"צ]] (ח"ד נספח לאגרת תתקנג): אם כי הודעתי להם מכללות ההחלטה, בכל זה, להיות כי עניינים כמו אלו דורשים זריזות יתירה, ועל כן אכפול הדברים.}}.

בישיבה למדו במשך השנים שלפני המלחמה מאות תלמידים (בשנת [[תרצ"ט]] למדו בישיבה כ- 400 בחורים{{הערה|מתוך יומנו של [[אברהם דוב העכט]]}}), שרובם ככולם נספו בשואה. רק כמאה, או מאה וחמישים מהתלמידים, ניצלו. מהתלמידים האלו שנספו, לא נשאר, כמעט, שום זכר. היה קבוצה בת 36 תמימים שהרחיקה נדוד עד [[שנחאי]] וזאת בהשתדלותו הנמרצת של [[אדמו"ר הריי"צ]].

מה[[שד"ר]]ים של הישיבה, ומהמסייעים הגדולים להחזקתה היה הרב [[מנחם צבי ריבקין]]. בשנת [[תרפ"ו]] שלחה לו הנהלת הישיבה תעודה מהודרת ובה מעניקים הם לו את התורה "חבר מאד נכבד", בזכות "מפעלו הכביר ועבודתו הגדולה לטובת החזקת הישיבה".