14,699
עריכות
מ
החלפת טקסט – "הקב"ה " ב־"הקב"ה "
מ (החלפת טקסט – "chabad.info/php/audio" ב־"old2.ih.chabad.info/php/audio") |
מ (החלפת טקסט – "הקב"ה " ב־"הקב"ה ") |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
*'''הקדמה''': בפרשה, כמו בשאר הפרשות שבספר דברים, [[משה רבינו]] מדבר אל [[עם ישראל]] לפני [[הסתלקות]]ו מן ה[[עולם הזה]], זמן קצר לפני שבני ישראל חוצים את נהר הירדן ונכנסים אל הארץ המובטחת. | *'''הקדמה''': בפרשה, כמו בשאר הפרשות שבספר דברים, [[משה רבינו]] מדבר אל [[עם ישראל]] לפני [[הסתלקות]]ו מן ה[[עולם הזה]], זמן קצר לפני שבני ישראל חוצים את נהר הירדן ונכנסים אל הארץ המובטחת. | ||
*'''ראשון''' - מתחיל בברכות [[הקב"ה]] לישראל באם ישמרו את [[מצוות]] ה', וקללות באם לא ישמרו. בני ישראל מצווים להשמיד את כל הפסלים וה[[מזבח]]ות אותם ימצאו בכניסתם ל[[ארץ ישראל]]. לאחר מכן משה אומר כי בעתיד הקב"ה יבחר מקום מסויים שיהיה עבור [[קרבנות]] ושאר העבודות אותם עושים בזמן זה ב[[משכן]]. המקום המדובר הינו [[ירושלים]], בו נבנה [[בית המקדש]] על ידי [[שלמה המלך]]. | *'''ראשון''' - מתחיל בברכות [[הקב"ה]] לישראל באם ישמרו את [[מצוות]] ה', וקללות באם לא ישמרו. בני ישראל מצווים להשמיד את כל הפסלים וה[[מזבח]]ות אותם ימצאו בכניסתם ל[[ארץ ישראל]]. לאחר מכן משה אומר כי בעתיד [[הקב"ה]] יבחר מקום מסויים שיהיה עבור [[קרבנות]] ושאר העבודות אותם עושים בזמן זה ב[[משכן]]. המקום המדובר הינו [[ירושלים]], בו נבנה [[בית המקדש]] על ידי [[שלמה המלך]]. | ||
*'''שני''' - משה רבינו מזכיר שוב את המקום אותו יבחר ה' בתור המקום היחיד שבו מותר להקריב קרבנות - הלא הוא ירושלים. התורה ממשיכה בדיני [[שחיטה]] של [[בשר]] לאכילה. התורה אף אוסרת לאכול מ[[דם]] [[בהמות]] ו[[חיות]], וכן מזהירה אותנו לשמור את כל המצוות. השכר על קיום שני הדברים הינו ברכת ה' לעושים ולבניהם אחריהם. | *'''שני''' - משה רבינו מזכיר שוב את המקום אותו יבחר ה' בתור המקום היחיד שבו מותר להקריב קרבנות - הלא הוא ירושלים. התורה ממשיכה בדיני [[שחיטה]] של [[בשר]] לאכילה. התורה אף אוסרת לאכול מ[[דם]] [[בהמות]] ו[[חיות]], וכן מזהירה אותנו לשמור את כל המצוות. השכר על קיום שני הדברים הינו ברכת ה' לעושים ולבניהם אחריהם. | ||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
*'''חמישי''' - התורה מדברת על הצורך לתת [[מעשר שני]] מתוצרת השדה (המעשר הראשון ניתן ל[[לוי]]ים). את המעשר השני עלינו להביא לירושלים ולאכולו שם ב[[שמחה]] רבה. יוצאים מן הכלל אנשים הגרים הרחק מירושלים, ולהם מעשר רב שקשה להביא לעיר ה[[קודש]], והתורה מתירה להם למכור את המעשר במקום מגוריהם ולהעלות את ה[[כסף]] עימם לירושלים, שם יקנו אוכל ושתיה בכסף ויאכלו בשמחה. | *'''חמישי''' - התורה מדברת על הצורך לתת [[מעשר שני]] מתוצרת השדה (המעשר הראשון ניתן ל[[לוי]]ים). את המעשר השני עלינו להביא לירושלים ולאכולו שם ב[[שמחה]] רבה. יוצאים מן הכלל אנשים הגרים הרחק מירושלים, ולהם מעשר רב שקשה להביא לעיר ה[[קודש]], והתורה מתירה להם למכור את המעשר במקום מגוריהם ולהעלות את ה[[כסף]] עימם לירושלים, שם יקנו אוכל ושתיה בכסף ויאכלו בשמחה. | ||
*'''שישי''' - הלכות של שנת ה[[שמיטה]]: בכל שבע שנים חובה על כל המלוים והנושים למחול על הנותר מהחובות של בעלי החובות. התורה אומרת כי אם נעשה כך, הקב"ה יברך את כולם ולא יהיו עניים בעם ישראל, ואנו נוכל לתת הלוואות לשאר האומות אך לא נזקק לקחת הלוואות מאף אחד. בעליה זו מופיעים גם כמה דיני צדקה. | *'''שישי''' - הלכות של שנת ה[[שמיטה]]: בכל שבע שנים חובה על כל המלוים והנושים למחול על הנותר מהחובות של בעלי החובות. התורה אומרת כי אם נעשה כך, [[הקב"ה]] יברך את כולם ולא יהיו עניים בעם ישראל, ואנו נוכל לתת הלוואות לשאר האומות אך לא נזקק לקחת הלוואות מאף אחד. בעליה זו מופיעים גם כמה דיני צדקה. | ||
*'''שביעי''' - דיני [[בכור]] [[צאן]] ו[[בקר]]. בכל מקרה של בכור שנולד ללא פגם ומום, אסור לעבוד בו, ועל הבעלים להביאו לירושלים ולהקריבו קרבן, ולאכול את בשרו. מוזכרים גם שלושת הרגלים: [[פסח]], [[שבועות]] ו[[סוכות]]. | *'''שביעי''' - דיני [[בכור]] [[צאן]] ו[[בקר]]. בכל מקרה של בכור שנולד ללא פגם ומום, אסור לעבוד בו, ועל הבעלים להביאו לירושלים ולהקריבו קרבן, ולאכול את בשרו. מוזכרים גם שלושת הרגלים: [[פסח]], [[שבועות]] ו[[סוכות]]. | ||