48
עריכות
←שלילת המחלוקת בתכלית - מצווה מן התורה
| שורה 462: | שורה 462: | ||
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]. | [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]. | ||
== ישנם ענינים שאמיתית האחדות היא ע"י פירוד דוקא == | |||
כדי לתקן את חטא עץ הדעת, שהתחיל ע"י שהשתמשו בענין שלא במקומו – ניתנה מצות חלה. | |||
ענין החלה הוא שמפרידים חלק אחד מהעיסה מחברו, כך, שכל העיסה היא חולין, וחלק זה של העיסה הוא קודש, ונאכל לכהנים, ובטהרה דוקא. | |||
ואף שהתורה היא שלום ואחדות, | |||
– אדמו"ר הזקן מאריך ביותר בתניא פרק ל"ב אודות הענין דאהבת ישראל, ומבאר באריכות שהוא יסוד כל התורה כולה. וגם במאמר ד"ה החלצו (תרנ"ט) מאריך ביותר אודות החסרון בענין הפירוד, ושזהו מקור על כל המדות רעות – | |||
אעפ"כ, כשאדם עומד וצווח: מה לי שולחן-ערוך, יש צורך באחדות – אזי "לא תאמרון קשר גו'"(ישעי' ח, יב. וראה סנהדרין כו, א). | |||
ישנם ענינים שאמיתית האחדות היא ע"י פירוד דוקא. החילוקים בבנ"י דכהנים לויים וישראלים, אין זה ענין של פירוד חס ושלום; אדרבה – זוהי אחדות אמיתית. ההתחלקות דעשר קדושות היא ענין של אחדות. ועד"ז גם במצות חלה.... | |||
אהבת ישראל היא יסוד כל התורה, כל התורה היא ענין של שלום ואחדות, ואדמו"ר הזקן מאריך ביותר במעלת האחדות, וא"כ, איך באים לעשות כאן מחלוקת ופירוד? | |||
אבל שם, בפרק ל"ב בתניא, מובא לשון המשנה "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". דיוק הלשון הוא – "ומקרבן לתורה", הוא מקרב את הבריות אל התורה, | |||
אבל לא חס-ושלום להוציא את התורה מהשולחן-ערוך, ולגוזרה בהתאם למדתם של ה"בריות", ושהם ינהגו בה מנהג בעלות ("פּראַווען בעל-הבית'שקייט") ויאמרו "שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה". | |||
([http://www.chabadlibrary.org/books/admur/tm/17/3/19.htm ''תורת מנחם ש"פ שלח תשט"ז ע' 20-22]. עיין שם בארוכה. הוגה ונדפס בלקוטי שיחות ח"ב פרשת שלח'') | |||
והנה התורה נק' תורת הוי"ה כי בתורה כתיב וכל נתיבותיה שלום וכמ"ש או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי וגו' שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שיהי' בחי' ההתכללות ויחוד הספירות וההיכלות ועי"ז יומשך גילוי אור א"ס ב"ה. והתכללות זו הוא ע"י הבטול. וזהו יסוד כל התורה להיות בטול היש לאין וכל השלשה דברים שעליהם העולם עומד היינו תורה ועבודה וגמ"ח כולם ענינם בטול היש לאין וע"י הבטול נעשה ההתכללות משא"כ בבחי' יש כו'. | |||
והנה דור הפלגה אמרו ונעשה לנו שם פן נפוץ כו' פי' שרצו ג"כ שיקבלו השפע מבחי' שם הוי"ה שהוא המשכה עליונה. וזהו ונעשה לנו שם פן נפוץ פי' שלא רצו שיומשך להם ההשפעה מבחי' שלמטה במדרגה שמשם יניקת החיצונים שיניקתם מאחוריים דשם אלקים ונק' לכך אלקים אחרים כו' כי זהו כל עיקר מעלת עולם התקון שהוא בחי' ההתכללות ולכן נאמר גבי יעקב שבעים נפש לשון יחיד משא"כ בעולם התהו מחמת שלא היה התכללות נמשך שבה"כ. ואמנם הם ידעו אשר לקבל מעולם התקון הוא ע"י בטול היש כנ"ל בענין התקון ע"י שם מ"ה והם לא רצו בזה וכמ"ש בלק"ת להרח"ו ז"ל שרצו לילך בשרירות לבם ושאעפ"כ יומשך להם השפעת טובה כו' ע"כ נתחכמו לעשות המגדל והעיר. והוא שנתייעצו שע"י האחדות שיהיה ביניהם להיות חבור עצבים ע"כ עי"ז ימשיכו להם טובה והשפעה גשמית עכ"פ אף אם לא יהיה להם הבטול ועבודת השי"ת. והיינו כי ידעו בכח שמוש השמות עליונים שבבחי' התכללות מאיר אור עליון ביותר וכמש"ל בענין עקודים בכלי א' שהוא בחי' ומדרגה גבוה מאד שהוא למעלה מעולם התהו ומעולם התקון. וע"כ אמרו ונעשה לנו שם שימשיכו ג"כ משם הוי"ה דהיינו ממקום הכולל לכל ההשתלשלות בשוה שהוא אור כללי כנ"ל ולא יצטרכו להיות נכנעים תח"י הקדושה דעולם התקון דאצי' שמשם א"א להם לקבל רק מבחי' חיצוניות כו'. והיינו ע"י האחדות וההתכללות שיהיה ביניהם ולכן עשו העיר ומגדל דהיינו שהיה סימן להם שלא יתפרדו איש מעל אחיו כי רועי צאן היו זה הולך אנה וזה אנה ע"כ עשו עיר ומגדל גבוה כדי שיתקבצו כולם שם ולא יפרדו איש מעל אחיו וכמ"ש הראב"ע. וגם ע"פ רוחניות ג"כ ענין העיר והמגדל היה לתועלת החבור והיחוד (ע' בזוהר פ' נח דף ע"ד ע"ה). | |||
וזהו מה שאמר הקב"ה הן עם אחד ושפה אחת לכולם כו' ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. פי' כי לפי שבאמת ע"י ההתכללות והחבור נמשך ממקום עליון ביותר וכמ"ש חבור עצבים וגו' וא"כ לא יבצר מהם כו' וא"כ הרי ח"ו ימשיכו המים היוצאים מבית ה' לבית הכסא כו' אשת הזמה כו' כיון שהם היו הולכים בשרירות לבם כו' ולא רצו לקבל הבטול והעול (וזהו כעין מ"ש פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם ואין זה ראוי כיון שכבר נפגם ע"י עץ הדעת א"כ ימשיך תוקף זה דעץ החיים בסטרא אוחרא ויגביר הרע וכמ"ש במ"א וכך הוא כאן). ועל כן הבה ונבלה שפתם כו' פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. וכנוס לצדיקים שיש בהם הבטול להש"י הנאה להם והנאה לעולם כי ע"י ההתכללות נמשך ממקום עליון כנ"ל ולכן השלום הוא הכלי המחזיק ברכה. | |||
([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/2/11a ''תורה אור סוף פרשת נח'']) | |||