48
עריכות
שורה 360: | שורה 360: | ||
שידע מקומו שהוא במדריגה התחתונה עד מאד שאין מדרגה פחותה ממנו, וחבירו הוא בודאי למעלה ממנו במדריגה | שידע מקומו שהוא במדריגה התחתונה עד מאד שאין מדרגה פחותה ממנו, וחבירו הוא בודאי למעלה ממנו במדריגה | ||
והנה התחברות כל אחד מישראל בכלל כללות ישראל אי אפשר כי אם בזה האופן שידע מקומו שהוא במדריגה התחתונה עד מאד שאין מדרגה פחותה ממנו, וחבירו הוא בודאי למעלה ממנו במדריגה ובזה יתאחדו כחדא ויתכללו כ"א עם הכלל כו', למהוי אחד באחד, יחוד קודב"ה ושכינתי'. קודב"ה נק' למעלה מן השכל שהוא מובדל מהשגת אדם ושכלו, ושכינתי' הוא השוכן בתוך ב"י כ"א לפי שכלו שהוא הדעת וההשגה בתורה כו'. | |||
([http://www.chabadlibrary.org/books/zz/oht/otb1/2/3/103.htm אור התורה במדבר כרך א דרושים לחג השבועות קג]. עיין שם בארוכה) | |||
בקדושה הוא ביטול ואחדות וכתיב ואהבת לרעך כמוך ואמר רבינו נ"ע דואהבת לרעך כמוך הוא הכלי לואהבת את הוי' אלקיך. דאיתא בפרי עץ חיים (שער עולם העשי' פ"א) קודם שיתחיל להתפלל בתפלת שחרית צריך לקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך ויכוון לאהוב כל איש ישראל כנפשו. דהעבודה הוא לעלות בשליבות בתפלה מדרגא | |||
לדרגא לבחי' ומדרי' שמע ישראל והעבודה בפועל בכל היום בחי' ומדרי' ואהבת הנה ההקדמה לזה הוא מצות ואהבת לרעך כמוך להיות דבקדושה הוא ביטול ואחדות אבל בקליפה הוא ישות ופירוד והתחלקות. וזהו מה שאמר יעקב יש לי כל לשון התכללות ובמדות בני אדם הוא מדת ההסתפקות להיות שמח בחלקו. ועשו אמר יש לי רב לשון ישות ריבוי ופירוד ובמדות בני אדם הוא מדת ההתנשאות וההתפארות הבא מזחות הלב, עס איז אים גוט אויפן הארצען [= טוב לו על לבו], ולכן הנה ביעקב הגם שהיו ע' נפש כתיב נפש לשון יחיד. ועשו שהיו רק ששה כתיב נפשות לשון רבים. דהנה יעקב ועשו הם תהו ותיקון דספירות דתהו היו בבחי' ענפין מתפרדין דהמדות דתהו לא היו יכולים לסבול זה את זה. דמדת החסד לא סבלה את מדת הגבורה. ומדת הגבורה לא סבלה את מדת החסד ולכן כתיב בהם וימלך וימת דוימלוך הוא אנא אמלוך שכל ספירה היתה בהתפשטות גדולה שלא נתנה מקום כלל לאפשרית דמדה זולתה וימת הוא ענין שבירת הכלים וכידוע דמשבירת הכלים | |||
דספירות דתהו הנה מזה נעשה ענין הפירוד בקליפות וסטרא אחרא שהוא היפך ענין האחדות דקדושה. והיינו דהישות דתהו הוא סיבה להז' מדות רעות. דהז' מדות רעות הם הלעומת זה דז' מדות דקדושה אבל הישות דתהו הוא מקור הז' מדות רעות שענינו במדות בני אדם הוא שנאת חנם שהוא סבה ומקור לכל המיני רע דכל המדות רעות. דהמדות רעות הם ענינים פרטים. אבל שנאת חנם הוא כללי שהשנאה אינה מצד איזה פרט שגרם לו איזה רעה או שהוא מנגד לו באיזה פרט שאז הלא השנאה תלויה באיזה מדה פרטית ומפני שהוא מנגדו לכן מתקוטט ומריב עמו אבל שנאת חנם אינה מצד איזה פרט כי אם אך ורק מפני שאינו יכול לסבול את זולתו.... | |||
והנה הסיבה האמיתית לשנאת חנם הוא הישות וגסות הרוח מה שהוא חשוב בעינו עצמו מאד ויקר בעינו עצמו שמביט על עצמו כעל איש רם המעלה. הנה מפני הישות והרגשת עצמו שמרגיש את עצמו מאד בכל פרט ופרט שלו. וואס ער גיפעלט זיך זייער שטארק און יעדער פרט זיינער איז בא אים זייער טייער. און ער איז שטארק צופרידען מיט זיך און פון זיך [שהוא מרגיש את עצמו מאד, וכל פרט שלו מאד יקר לו, והוא מאד מרוצה עם עצמו ומעצמו]. הנה משום זה אינו יכול לסבול את הזולת. והדבר פשוט דמפני הישות שלו אינו נותן מקום לזולתו. כי בישותו ממלא כל המציאות מבלי להניח מקום לזולתו כלל והזולת הוא מוכרח לתפוס איזה מקום. שאין לך דבר שאין לו מקום. וכאשר הוא בישותו וגסותו מתפשט בהתפשטות גדולה ורחבה כזו דאינו מניח שום מקום לזולתו הלא בהכרח שהזולת ממעט מציאותו ולכן אינו יכול לסבול אותו. נמצא דעיקר הסיבה הוא הישות שלו שעי"ז נעשה בעיניו הזולת לו למנגד. | |||
([http://www. | ''([http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=30216&print=true מאמר דא"ח מכ"ק אדמו"ר מהוריי"ץ נ"ע, שנדפס בהוספה לקונטרס החלצו רנ"ט])'' | ||
==עיקר העבודה בעקבתא דמשיחא, מביאה את הגאולה== | ==עיקר העבודה בעקבתא דמשיחא, מביאה את הגאולה== |
עריכות