ועד רבני ליובאוויטש: הבדלים בין גרסאות בדף

א) בשנת [[תש"נ]] הרב [[שניאור זלמן גוראריה]] חידש את פעולת הוועד, בעקבות מה שנראה להם ש[[הרבי]] לא מרוצה מפעולת [[בד"ץ קראון הייטס]], בגלל שהתערבו בכל מיני מחלוקות ועניני [[ליובאוויטש]] כלליים. וכשכתבו ל[[רבי]] על פתיחת הוועד ועל פעולתה הראשונה שהיא לעשות קבלת פנים לרבנים (דבר שהי' בידי הבד"ץ דק"ה), אזי הרבי ענה להם במענה חריף שתוכנו היה שאין ידוע מי בראם, ומה תפקידם.

ג) בחודש [[מנ"א]] [[תשנ"ד]], התחיל הפולמוס אודות הצוואה בנוגע לניהול המוסדות המרכזים של [[חב"ד]] מכיוון שבעותק שמצאו אז לא היה חתימה של [[הרבי]] אלא שהיו כמה שהעידו שראו את הטופס הזה חתום. לבירור הענין מונו ארבעה רבנים ה"ה [[יצחק הענדל]] ע"ה, [[יהודה קלמן מארלו]] ע"ה, [[דוד שוחט]] ו[[יצחק מאיר הרץ]] שחתמו שהצוואה אמיתית[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=57696], ומצד שני חתמו 16 מחברי וועד רבני ליובאוויטש שהצוואה אינה ברת תוקף. בעקבות זאת קבוצה של תושבי קראון הייטס תבעו לדין ב[[בד"ץ קראון הייטס]] את הרב [[יהודה קרינסקי]], הרב [[אברהם שמטוב]] והרב [[דוד רסקין]] על אי-רצונם לקיים את הצוואה, הבד"ץ הוציא הזמנות להרבנים קרינסקי ושמטוב וגם "לא צייתי"[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=57696], וחברי וועד רבני ליובאוויטש הוציאו מכתבים שאין צריך להישמע ל[[בד"ץ קראון הייטס]], כי אין להם סמכות על מוסדות חב"ד. במשך השלש שנים הבאות (עד סוף תשנ"ח) המלחמה המשיכה, והתבטאה במישורים שונים (כגון פתיחת קעמפ "מחנה מנחם").