שמחה עלברג: הבדלים בין גרסאות בדף

בתקופת [[מלחמת העולם השניה]] עבר לישיבת סלבודקה בעיר קובנה, בהמשך המלחמה נאלץ לעזוב את [[ליטא]]{{הערה|באותה תקופה הייתה ליטא מסופחת בכח ל[[ברית המועצות]], ובפרוץ המלחמה נערכו בה מעצרים המוניים, חיסולים והגליות לסיביר.}} והגיע לישיבת מיר ב[[שנחאי]]. בהיותו בשנחאי היה מבאי ביתם של האדמו"ר מ[[אמשינוב]] ושל ראש הישיבה רבי חיים שמואלביץ, שרחש לו ידידות כל ימי חייו. בסיום לימודיו בישיבה נשא לאשה את בת רבי יהודה זעליג סלוצקר, רב העיר חרבין שבסין. בתקופת שהותו בשנחאי התיידד עם הרב [[מאיר אשכנזי]], [[חסיד חב"ד]] ורבה של שנחאי דאז{{הערה|בספרו "עיני העדה" כותב עלברג על הרב מאיר אשכנזי: {{ציטוטון|עשרים ושלש שנים היה הרב אשכנזי בשנחאי. כל אותן שנים עסק בתורה בקדושה ובטהרה. קדושים היו ימיו וקדושים היו לילותיו. הוא אסף את כל [[העלאת ניצוצות הקדושה|ניצוצי הקודש]] של המקום וקלט אותם אל תוכו. הוא עבד קודם כל לתקן את עצמו. תמיד חיפש את הדרך אל השלמות הרוחנית, להזדכך ולהתקדש. ועבודתו לא היתה לחינם. הוא נעשה [[עובד ה']]. שקל בפלס כל מילה, מדד כל צעד . . כמה עבודת ה' היתה בכל תפילת [[שמונה עשרה]] שלו בימי חול! כל מי שראה אותו בתפילתו – נעשה בעצמו חדור רגש של קדושה והתעלות. יהודי קדוש חי בשנחאי – ושמו היה: הרב מאיר אשכנזי}}.}}.

|תוכן=הוד [[הרבי|כ"ק אדמו"ר מרן שליט"א מליובאוויטש]]. בשיחתו הקדושה במוצאי [[פסח]] דהשתא שזכיתי לשמוע, ציין כ"ק דברי [[אדמו"ר הזקן|הרב]] ב[[שולחן ערוך]] סימן תס"ב שכתב שני טעמים מדוע אין יוצאין במצה עשירה . . הריני בזה להמציא לכ"ק את מאמרי ההלכתי שכתבתי . . ישים נא עיניו הקדושות עליו והיה שכרי גדול. ומה מאד ישמח את לבבי אם יודיעני חוות דעתו הגדולה עליו . . בכל הכבוד וביקרא דאורייתא, המשתחווה מול הדרת קדשו.}}

|תוכן=ה[[אדמו"ר]] מ[[ליובאוויטש]] [[רבי]] [[מנחם מענדל שניאורסאהן]] הוא איש המעלה ומורם מעם ב[[גאונות]]ו ובצדקותו, גאון ובקי נפלא בכל חדרי ה[[תורה]] ב[[נגלה]] וב[[נסתר]], איש [[צדיק]] ותמים במעשיו ובעל [[מדות]] נעימות ביחוסו לבני אדם, אשר כל מי שהיה לו קשר עמו מתפלא מאצילות [[נפש]]ו ועדינות רוחו . . מטבעו הוא הצנע לכת וענוותן גדול, מימי נעוריו שם לילות כימים בשקידה נפלאה על דלתי התורה וה[[יראה]] ועסק ב[[עבודת ה']] על פי [[דרכי החסידות]], אבל מעולם היה מתנהג בהתבודדות בצנעה ובחשאי . . כבוד קדושת חותנו [[אדמו"ר הריי"צ|האדמו"ר מליובאוויטש ]] היה מחבב את חתנו הרב מנחם מענדל שליט"א במאד מאד, והרבה פעמים דיבר בשבחו לפני מקורביו והפליא מאד את גודל גאונותו וצדקתו ואת רוחב [[דעת]]ו התקיפה והישרה.}}

|תוכן=עם בחירתו של [[הרבי]] החדש בתור מנהיג לעדת [[ליובאוויטש]], הורמה ליובאוויטש לגובהה ומרחבה ההסטורי. כי אכן מייצג הוא הרבי העכשווי בחינה מושלמת במאה אחוז של התפיסה העמוקה ביסודות החב"ד, ומאידך גיסא הלא הרבי הנהו אחד מגדולי דורנו בנגלה בלומדות, בבקיאות בספרות הרבנית לכל ענפיה, ונוסף על אלה איש הצדקות והפרישות. ואין כל ספק שאיתו יעלה כל בית ליובאוויטש הרמתה. ולא הגיע הרב למינויו התנשאותו, בגלל זכות היותו "נכד" בלבד. כבודו ויחוסו בזכות אישיותו העצומה, בגדלותו בכל שטחי התורה גדל ונעשה ראוי לתפוס את כסא מלכות ליובאוויטש . . וכקדם תהיה ליובאוויטש נציגתה של התורה הממוזגת, של תורת הנגלה והנסתר המשתזרים לאחדים. ואין פלא שאף אצל אנשי שם, יודעי דרך הרבי, דרך התורה, דרך הפרישות והצנע לכת, עורר מינויו של הרבי למנהיג ליובאוויטש תקוות גדולות בהתחדשות והחזרת העטרה ליושנה, כי הכרח חיוני הוא קיומה ועבודתה של ליובאוויטש על כל תוקפה וגבורתה בכל ארצות פזורנו, ובעיקר כאן ב[[אמריקה]].}}

|תוכן=המעיין בסגנון אגרות הקודש של הרבי שליט"א, סגנון קצר ובהיר מאין כמוהו, נזכר מיד בלשון הרמב"ם, לשון שכל מילה שבו מדויקת ומחושבת, בחסרון ובהוספת מילה אחת מקשים קושיות ומתרצים תירוצים. ואמנם, המעיין בחידושי התורה שבאגרות הקודש רואה את גודל הדיוק בכל תיבה ותיבה, מעין מה שאמרו חז"ל: ראשונים - למה נקרא שמם סופרים, לפי שהיו סופרים כל אות ואות שבתורה . . כסגנונו המיוחד והנפלא של הגאון רבי [[חיים מבריסק]].