39,916
עריכות
מ (החלפת טקסט – ".ב" ב־". ב") |
מ (החלפת טקסט – " ," ב־",") |
||
שורה 9: | שורה 9: | ||
בשלהי חורף [[תרצ"א]], אז נסגרה [[תומכי תמימים וויטבסק|הישיבה הגדולה שבוויטעבסק]] עברו עיקרי הישיבות הח"בדיות – שעד אז היו מהן שנדדו ממקום למקום – להתקיים בערי גרוזיא. אט אט התאספו תלמידים רבים ללמוד בישיבה שבכותאיס. מובא בספר "זכרונותי", כי רבי חיים מבריסק כה התפעל מהשינוי האדיר שחוללה החסידות במדינת גרוזיה, עד כי הוא חפץ לשלוח "אדם כמוהו בתורה ויראת-שמים" כדי להשתתף במהפך האדיר. לצערנו, תוכניתו לא יצאה לפועל במלואה. | בשלהי חורף [[תרצ"א]], אז נסגרה [[תומכי תמימים וויטבסק|הישיבה הגדולה שבוויטעבסק]] עברו עיקרי הישיבות הח"בדיות – שעד אז היו מהן שנדדו ממקום למקום – להתקיים בערי גרוזיא. אט אט התאספו תלמידים רבים ללמוד בישיבה שבכותאיס. מובא בספר "זכרונותי", כי רבי חיים מבריסק כה התפעל מהשינוי האדיר שחוללה החסידות במדינת גרוזיה, עד כי הוא חפץ לשלוח "אדם כמוהו בתורה ויראת-שמים" כדי להשתתף במהפך האדיר. לצערנו, תוכניתו לא יצאה לפועל במלואה. | ||
המשגיח בישיבה היה הרב [[מיכאל ליפסקר]] והמנהל והמורה ל[[דא"ח]] היה הרב [[שניאור זלמן לוויטין]]. לצידו בלטו גם הנהגת הרבנים הליטאים במדינה: האחד - הרב אברהם הלוי חוולס (חוולסהאן) , מבחיר תלמידיו של רבי אלחנן ספקטור , בעיר הבירה טביליסי והגליל, והשני - הרב הענקין בעיר טצחינוואלי והגלילות. יודגש, כי מדינת גרוזיה הייתה בין הבודדות בעולם כולו, אם לא היחידה, שהתקיימו יחסי אהבה, אחווה ורעות שלימה ואמיתית בין החסידים בין אלו שנמנו על גדולי הרבנים הליטאיים. בשולי הדברים יאמר, כי היתה חטיבת רבנים שלישית, והיא מחכמי גרוזיה שעלו ללמוד בישיבות שבירושלים, על מנת לחזור ולהביא מאורה וחידושיה האחרונים. | המשגיח בישיבה היה הרב [[מיכאל ליפסקר]] והמנהל והמורה ל[[דא"ח]] היה הרב [[שניאור זלמן לוויטין]]. לצידו בלטו גם הנהגת הרבנים הליטאים במדינה: האחד - הרב אברהם הלוי חוולס (חוולסהאן), מבחיר תלמידיו של רבי אלחנן ספקטור, בעיר הבירה טביליסי והגליל, והשני - הרב הענקין בעיר טצחינוואלי והגלילות. יודגש, כי מדינת גרוזיה הייתה בין הבודדות בעולם כולו, אם לא היחידה, שהתקיימו יחסי אהבה, אחווה ורעות שלימה ואמיתית בין החסידים בין אלו שנמנו על גדולי הרבנים הליטאיים. בשולי הדברים יאמר, כי היתה חטיבת רבנים שלישית, והיא מחכמי גרוזיה שעלו ללמוד בישיבות שבירושלים, על מנת לחזור ולהביא מאורה וחידושיה האחרונים. | ||
בערב חג הפסח [[תרצ"ג]] נאסרו חברי הנהלת הישיבה וגם הרבה מהתלמידים, והנותרים נאלצו לברוח במהירות מן המקום. | בערב חג הפסח [[תרצ"ג]] נאסרו חברי הנהלת הישיבה וגם הרבה מהתלמידים, והנותרים נאלצו לברוח במהירות מן המקום. |
עריכות