ריגה: הבדלים בין גרסאות בדף

עשרות משפחות חסידי חב"ד התגוררו בעיר ריגה שבלטביה. בעיר היו גם בתי כנסת חב”ד ועשייה חב”דית עניפה. קהילה זו זכתה ו[[אדמו"ר הריי"צ]] התגורר בה מספר שנים. רבים מגדולי החסידים היו בני הקהילה הזאת.  

הקהילה המפוארת הושמדה כלא הייתה. גברים, נשים וטף הושמדו, וכמעט ולא נותר מהם זכר. רק בודדים שרדו, וגם מהם כמעט ואיש אינו נמצא עמנו כיום. רק בודדים עדיין חיים עמנו ואוצרים בתוכם את הזכרונות מאחת הקהילות החב”דיות היותר נכבדות בדור שלפני המלחמה.  

לאחר [[י"ב תמוז תרפ"ז|פרשת המאסר והגאולה]] בשנת [[תרפ"ז]], יצא אדמו”ר הריי”צ את רוסיה ועבר להתגורר בריגה.

בשנים [[תר"פ]] - [[תר"צ]] מנתה קהילת ליובאוויטש בריגה עשרות רבות של משפחות. המשפחות היו מפוזרות בכל רבעי העיר, וכן גם בעיירות מסביב. ברחוב אליאס בו היה בניין ארוך ובו שלושת “הרייסישע מניינים”, המניינים החבד”יים לסוגיהם: המניין הראשון של חסידי קופוסט. המניין השני של חסידי ליאדי, והמניין השלישי של חסידי ליובאוויטש. האחרון היה גם המרכז של חסידי ליובאוויטש בריגה.  

מניין חב”די נוסף היה היה בבית כנסת ברחוב מארייאס, ונקרא ‘מניין באזאר ברג'. במניין זה התפלל הרב [[מרדכי דובין]], ציר ה”סיים” הלטבי והשתדלן הנודע.  

יום [[י"ט כסלו תקנ"ט|י"ט בכסלו]] היה יום חג בריגה. היו עורכים התוועדויות בכל בתי הכנסת, גם באלו שאינם חב”דיים, ולאחר מכן היו כולם מגיעים לבית הכנסת המרכזי ברייסישע מניינים. המתוועד המרכזי היה החסיד הנודע ר' [[יצחק הורביץ|איצ'ה דער מתמיד]] (כשלא היה בעיר, אזי התוועד החסיד הרב מרדכי חפץ). בכלל, ראש המתוועדים בריגה היה ר' איצ'ה דער מתמיד”.  

בין השאר היו: החסיד ר' [[ישראל משה פרידמן]] שהיה מתפלל כל יום עד השעה שלוש אחר הצהרים, ורק אז פונה לענייניו; או החסיד ר' זלמן יצחק שהיה סגי-נהור. לבית הכנסת הוא היה מגיע בלוויית אחד החסידים, ויחדיו היו מתיישבים לסדר לימוד. החסיד היה מקריא מתוך הגמרא, ור' זלמן יצחק היה מתקנו אפילו אם שגה באות אחת. הרב [[יצחק דובוב]] ששימש כמה שנים כרב באחד מבתי המדרש ב"רייסישע מניינים", ויצא מריגה בשנת תרפ"ח. הרב [[מרדכי חפץ]] הי”ד מראשי ארגון “[[אחות תמימים]]”, וכן את הרב [[יחזקאל פייגין]] הי”ד, מזכירו של אדמו”ר הריי”צ. ר' [[אליהו חיים אלטהויז]], אף הוא מראשי ארגון ‘אחות התמימים', ר' [[אברהם אליהו אשרוב]], ר' [[יחזקאל הימלשטיין]] הי”ד, שכיהן כמשגיח ב[[תומכי תמימים ליובאוויטש]], ר' [[צבי גאר]] הי”ד, שהיה בעל תפילה בעל קול מיוחד שעורר את כולם ברגש שלו; ר' [[שמעון בלינער]] הי”ד, נכדו של ר' [[מיכאל דער אלטער]] המשפיע ב'תומכי תמימים' בליובאוויטש. ר' [[מיכאל פיזוב]] ע”ה” והרב [[נתן נטע ברכהן]].  

בין עסקני הציבור החב”דיים בריגה, היה החסיד המפורסם ר' [[מרדכי דובין]] הי”ד. חסיד נלהב שבשתדלנותו הנועזת הצליח לעשות טובות לרבבות יהודים מכל החוגים.

בקיץ [[ת"ש]], במסגרת ההסכם בין שני הרודנים הצוררים היטלר וסטאלין, השתלט הצבא האדום על לטביה ללא קרב. ב”בחירות” שנעשו לאחר מכן, “זכו” הקומוניסטים ולטביה ‘התקבלה' כרפובליקה נוספת של ברית המועצות.  

לאחר שהקומוניסטים השתלטו על ריגה, הם החלו לסגור בתי כנסת, ישיבות וחדרים. בין השאר נסגרה גם ישיבת חב"ד המצב הפוליטי היה מורכב. מצד אחד הקומוניסטים לא רדפו מלחמת חורמה כנגד יהודים שקיימו מצוות, ומאידך - הם הגלו יהודים רבים, ובהם חסידי חב”ד, למחנות עבודה בסיביר.  

בעקבות זאת ביקש אדמו”ר הריי”צ שה[[תמים|תמימים]] ימלטו מריגה למדינות הודו או סין (שתיהן היו נתונות תחת השלטון היפני). שתי קבוצות הבריחו את הגבול לוילנא בירת ליטא, שם קיבלו ויזה למדינות הודו סין מהשגריר היפני. אולם בבואם לצאת מוילנא, פגע ברכבת שלהם פגז ישיר, ורובם נהרגו.  

בחודש [[סיון]] תש”א הגיעו הנאצים לפאתי לטביה, ובניגוד להסכמים המוקדמים, הם כבשו את המדינה בתוך ימים ספורים. בימים שקודם הכיבוש, החלה מנוסה רבתי של אזרחים. קהל רב צבא על הרכבות כדי לברוח לתוככי רוסיה ולרפובליקות אחרות בברית המועצות.  

[באותם ימים הוברח מכתב של אדמו”ר הריי”צ ל[[לנינגרד]] בו כתב לברוח אפילו לרוסיה הקומוניסטית. הכוונה המקורית היתה לחסידי המדינות הבלטיות, ובהן לטביה ופולין, אלא שמכתב זה לא הגיעה כנראה ללטביה]