מאיר גרינברג: הבדלים בין גרסאות בדף

[[תמונה:גרינברג.jpg|left|thumb|250px|הרב גרינברג]]ר' '''מאיר גרינברג''' נולד ב[[י"ד חשוון]] [[תרע"ז]] ב[[ברוקלין]] שב[[ניו יורק]] להוריו ר' יהושע פאלק וזוגתו, שהיגרו לשם מהעיירה אזאריץ שב[[רוסיה]]. הרב גירנברג כיהן כראש ישיבת [[תומכי תמימים מוריסטון]] וכרבה של העיר פטרסון ב[[ניו ג'רזי]] למעלה מארבעים שנים. הוא זכה להיות מראשוני ה[[תמים|תמימים]] ב[[אמריקה]], ומראשוני ה[[שליח|שלוחים]] של [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי מלך המשיח]]. נפטר בגיל תשעים ואחד שנים בג' [[אלול]] [[תשס"ח]].  

הרב גרינברג היה בעל נגלה, [[עובד]], [[שליח]] ורב. הוא היה ממחזקי האמונה ברבי כמלך המשיח עוד לפני [[ג' תמוז תשנ"ד]] וגם אחריו. זכה לקירובים נדירים מ[[רבותינו נשיאינו]].

כשחזר לאמריקה, זכה ר' מאיר להיות מה[[תמים|תמימים]] הראשונים שהחלו ללמוד ב"[[תומכי תמימים 770]]" שהקים הרבי הקודם, עם בואו לאמריקה.  

כבר באלול [[ת"ש]], נשלח ר' מאיר בשליחותו של הרבי הקודם לשיקגו למשך חצי שנה, בה ביקר גם ב[[דטרויט]] ו[[מילווקי]] (כיום בתו ובעלה ר' יוסף שלמה סעמיועלס נמצאים שם בשליחות הרבי). מטרת השליחות היתה להפיץ את אור החסידות, ולפעול בין היהודים בעיקר בקרב אלו שהיו מגזע חסידי חב"ד.

   

ב[[חודש חשוון]] [[תש"א]], הגיע לארצות הברית ר' [[משה לייב רודשטיין]], ונשלח לשיקגו על ידי הרבי. בשיקגו הקים הוא את [[אגודת חסידי חב"ד]]. במכתב אליו, כותב לו הרבי לחזק את ידיו של ר' מאיר, ששהה שם בשליחות.

ר' מאיר המשיך ללמוד בשקידה והתמדה, וקבל [[סמיכה לרבנות]] מהישיבה ב-[[770]], מתורה ודעת, ומר' [[משה פיינשטיין]]. הוא היה מהראשונים שקבלו סמיכה מהגאון, שבשביל לקבל ממנו סמיכה, היה צריך לדעת כמעט את כל השולחן ערוך, והמבחן בביתו היה אורך כמה שבועות.

בשנת תש"ב, היה ר' מאיר אחד מארבעים הרבנים שנקראו לאסיפה מיוחדת אצל הרבי הקודם, באסיפה זו אמר הרבי "ה' עזר ויסדנו פה ישיבה, אולם כעת צר לנו המקום". הרבי תבע מהרבנים המשתתפים לעזור ב"[[קרן הבנין]]", עבור ישיבת תומכי תמימים.

בשנת [[תש"ד]], בתאריך [[י"ד כסלו]], נישא ר' מאיר. לקראת חתונתו זכה לקבל מכתב מיוחד מהרבי מה"מ, בו מסביר לו הרבי את ענין ה[[חתונה]], שמגיעה אחרי שלמות העבודה האישית, והיא תחילת העבודה בעולם.  

בשנת [[תש"י]], היה ר' מאיר בקשר רציף עם הרבי בעניני עסקנות הכלל, אולם שיחות הטלפון הארוכות שהתקיימו ביניהם, לא הסתפקו בכך, והרבי מצא בו בן שיחה ראוי גם לשיחה לימודית. ר' מאיר סיפר, שבכל פעם שהרבי ענה לו לשאלה, היה זה באופן של נדמה לי, אני חושב וכדומה. כמובן, שכל מה שהרבי אמר היה בדיוק מוחלט.

בחודש חשון [[תשי"ד]], עבר לעיר [[פטרסון]] שב[[ניו ג'רזי]], בה כיהן כרב במשך 45 שנה. פטרסון באותם הימים היתה מרכז יהודי גדול מאד. בעיר התגוררו ארבעים אלף יהודים, והרב גרינברג מונה כרבם של שבעת בתי הכנסת. שם התגלה כוח הנאום שלו. ב[[יום הכיפורים]], היה הרב עובר בכל שבעת בתי הכנסת, כאשר בכל בית כנסת היה נושא דרשה שונה. כאשר שאלו אותו למה להכין שבע דרשות, הרי בכל בית כנסת מתפללים אחרים – אמר, שמכיון שיש אדם מלווה אותו, הוא לא רוצה שהוא ישתעמם לשמוע שוב ושוב אותה דרשה.

ב[[תשי"ח]], נכנס ר' מאיר ל[[יחידות]] ביחד עם אחד מאנשי הקהילה אותו הביא לרבי. סתם כך, לא היה ר' מאיר נכנס ליחידות, אולם מכיון שהביא עמו מקורב, נכנס עמו. באמצע היחידות, פרץ היהודי בבכי: "רבי, אני מת. הרופאים אומרים שלא נשאר לי הרבה זמן לחיות." הרבי ענה: "חס ושלום. דער אויבערשטער קען געבן נאך צוואנציג יאר לעבן". היהודי נפטר בשנת [[תשל"ח]], בערך באותה התקופה.

ב[[תשי"ט]], התמנה לראש ישיבת [[תומכי תמימים נוארק]]. גם כאן, מי שדחף אותו לתפקיד היה מורו – ר' ישראל ג'יקובסון. בין תלמידיו מהשנה הראשונה, ניתן למצוא את הרב [[מרדכי אשכנזי]], רבו של [[כפר חב"ד]]. הוא כיהן כראש הישיבה במשך שנים, גם אחרי שהישיבה עברה למוריסטון.  

ב[[שנות המ']] נשלח הרב גרינברג על ידי הרבי ל[[ברזיל]], לדאוג לכך שהרב בלומנפלד, יקבל את עול הרבנות של אביו.

באחת ה[[התוועדות|התוועדויות]] בה רצה הרבי לדבר על מעלתו של יהודי פשוט, הביא דוגמא משלושה תמימים שנסעו לשליחות מסויימת, האחד "גרויסע למדן" (למדן גדול), השני "גרויסע משכיל" (משכיל גדול) והשלישי יהודי פשוט, ודווקא הוא הצליח לפעול במה שלא הצליחו שני חבריו. ה"גרויסע למדן" שבסיפור, הוא ר' מאיר גרינברג.