כנסת ישראל

כנסת ישראל (נקראת גם כלה) הוא מכינוייה של מלכות דאצילות שהיא מקור נשמות כל ישראל. מבואר בו כי כנסת ישראל כונסת את בחינת ישראל שהוא שם הוי"ה, זעיר אנפין.

הפסוק לבבתני אחותי כלה, הכוונה לכנסת ישראל, אשר נתכנית בשם לב - לבבתני, משום שכמו שהלב הוא משכן וכל לרוח החיים העיקרי, שמקור החיים וכללותו נמשך אל הלב אל תוכו ומתוכו מתפשט בכל הגוף, כך מקור נשמות ישראל נקרא בשם כנסת ישראל, על שם הקבוץ והכניסה שמתקבץ ומתאסף לתוכה עיקר החיות וההשפעה.

כנסת ישראל נקראת גם 'כלה', כביכול כיחס להקב"ה, כלשון הפסוק "וארשתיך לי לעולם"

בספר הזוהר (חלק ב', דף קכ"ו) הביאו דרשת רבי יהודה על פרי עץ תמר; "ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" וגו', רבי יהודה פתח (שיר השירים, פרק ז, פסוק ח): "זאת קומתך דמתה לתמר" וגו', כמה חביבה כנסת ישראל לפני הקב"ה, שלא פורשת ממנו כתמר הזה, שלא פורש הזכר מהנקבה לעולמים, ולא הולך זה בלא זה, כך כנסת ישראל לא פורשת מהקב"ה.

לקריאה נוספת

תורה אור פרשת תצווה.