יזכור
תפילת יִזְכּוֹר הוא קטע תפילה הנאמר בבית הכנסת בחגים ובמועדים, בו מזכירים הילדים את נשמות הוריהם שנפטרו, ומבקשים עבור הנשמות שתהיה להם מנוחה בגן עדן.
בקשר עם תפילה זו נוהגים להוסיף בצדקה לזכות הנפטרים.
לפי מנהג חב"ד נאמרת התפילה ארבע פעמים בשנה בין קריאת התורה לתפילת מוסף: ביום הכיפורים, בשמיני עצרת, בשביעי של פסח, ובחג השבועות[1]. אדמו"ר הריי"צ היה מזכיר נשמות בלחש גם ביום השני של ראש השנה, אך הדבר לא נקבע כמנהג חב"ד[2].
לתפילה זו מיוחסת חשיבות רבה בעיקר ביום הכיפורים, וישנם יהודים רבים שמגיעים לבית הכנסת רק פעם אחת בשנה במיוחד על מנת להשתתף בתפילה זו.
נוסח תפילת יזכורעריכה
נוסח יזכורעריכה
נוסח התפילה לאדם שנפטר אביו, הוא כך:
יִזְכֹּר אֱלֹקִים נִשְׁמַת אַבָּא מוֹרִי (פלוני בן פלונית) שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ,
בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר אֶתֵּן צְדָקָה בַּעֲדוֹ.
בִּשְׂכַר זֶה תְּהֵא נַפְשׁוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים
עִם נִשְׁמַת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה,
וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן, וְנֹאמַר אָמֵן.
נוסח התפילה לאדם שנפטרה אמו, הוא כך:
יִזְכֹּר אֱלֹקִים נִשְׁמַת אִמִי מוֹרָתִי (פלונית בן פלונית) שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ,
בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר אֶתֵּן צְדָקָה בַּעֲדָהּ.
בִשְׂכַר זֶה תְּהֵא נַפְשָׁהּ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים
עִם נִשְׁמַת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה,
וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן, וְנֹאמַר אָמֵן.
לאחר מכן אומרים 'אב הרחמים'.
מנהגי חב"דעריכה
- קודם תפילת יזכור - צריך הרב לדרוש[3].
- תפילת יזכור נאמרת כשספרי התורה מונחים על הבימה לאחר קריאת התורה, לפני שמחזירים אותם לארון קודש.
- רבותינו נשיאינו דייקו לאחוז בעץ החיים של הספר-תורה בעת אמירת "יזכור"[4].
- בהזכרת נשמות מזכירים גם בנוגע לגברים וגם בנוגע לנשים את שם האמא[5].
- "מנהג החסידים להזכיר גם את כ"ק מו"ח אדמו"ר (וכן את רבותינו נשיאינו שלפניו, בנוגע לאלו שהכירו אותם), שזהו עניין שפעולתו היא עבור האומר..."[6].
- מי שיש לו אב ואם - יוצא מבית-הכנסת בזמן הזכרת נשמות[7].
- אבל בשנה הראשונה לאחר פטירת אביו או אימו, נשאר בבית-הכנסת, אבל אינו אומר 'יזכור'[8].
- אחר תפילת יזכור אומרים "אב הרחמים". גם מי שאינו מזכיר נשמות יכול לומר "אב הרחמים"[9].
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שוליים
- ↑ הזכרת הנשמות קשורה לסיום החג, ולכן בחו"ל אומרים את התפילה באחרון של פסח במקום בשביעי של פסח, ביום השני של שבועות, ובשמחת תורה, ולכן גם אדמו"ר הריי"צ היה מזכיר את הנשמות ביום השני של ראש השנה.
- ↑ משיחת ו' תשרי תשמ"ג.
- ↑ עדות הרב יצחק רוזן, שליח הרבי ברומא, שנעדר מעיר השליחות בחג הפסח עקב סיבות אישיות, וכשנודע על כך לרבי הוציא מענה חריף כשהתוכן של אחד הסעיפים הוא: מה עם הדרשה של יזכור? לפני יזכור צריך להגיד דרשה.
- ↑ לקוטי-שיחות כרך יד עמ' 233. 'המלך במסיבו' ח"א עמ' שט.
- ↑ סידור 'תורה אור' עמ' 259, וכן נהג הרבי, 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' קסו.
- ↑ משיחת אחש"פ תשכ"ו.
- ↑ קיצור שו"ע קלג, כא. ובפשטות הכוונה גם על מי שהוריו בחיים אך אחד מילדיו נפטר, אלא אם כן יש מישהו אחר שיאמר עבורם.
- ↑ הוראת הרבי, נדפסה באוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי עמוד רכא. וב'שערי הלכה ומנהג' יורה דעה עמוד שפג הובאה אפשרות נוספת "לומר באופן שלא יהיה ניכר", אך ככל הנראה אין זו משנה אחרונה. בנוגע למי שכבר סיים י"ב חודשי אבלות היות והייתה זו שנה מעוברת, אבל טרם הגיע היארצייט שלו, סיפר הת' ר' ישראל מרדכי קאזמינסקי שהייתה אצלו שאלה זו, ובחודש אלול תשמ"א שאל זאת את הרב יעקב לנדא, שענה לו ששאלה זו הייתה גם אצלו ושאל את אדמו"ר הרש"ב, ופסק שצריך לומר 'יזכור'.
- ↑ הוראת אדמו"ר הריי"צ, 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' רכ. והוראת הרבי שכן נכון לנהוג – 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' נח-נט.