ואמת

י"ג מידות הרחמים
אל - רחום - וחנון ארך - אפים - ורב חסד - ואמת נוצר חסד - לאלפים נושא עון - ופשע - וחטאה - ונקה

התיקון ואמת מי"ג מידות הרחמים, הוא מקור התגלות ש"ע נהורין מושג שמוזכר בקבלה פעמים רבות ומורה על הגילוי גדול של אור פני מלך חיים, שהוא אהבתו יתברך לכל איש ישראל, אשר נקרא בלשון הקבלה התגלות תרין תפוחין דאריך אנפין, וכידוע שבחינת אריך אנפין היא הרצון העליון.

בזוהר הקדוש

תקונא שביעאה, פסיק שערא, ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא סומקא, ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין: הני תרי תפוחין, כד נהרין (מתרין סטרי) מנהירו דתרין תפוחין קדישין עלאין דעתיקא, אתמשך סומקא, ואתי חוורא: בהאי כתיב (במדבר ו כה) יאר יהו"ה פניו אליך ויחנך, דכד נהירין מתברך עלמא, ובשעתא דאתעבדו סומקא, כתיב ישא יהו"ה פניו אליך, כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא: תאנא, כלהו נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא, אתקרון חסדי קדמאי, ובגין אינון, נהרין כל אינון חסדי עולם

— זוהר חלק ג דף קמא, א

מקור ההארה

מבואר בקבלה שאור זה יוצא מ"תרין דתפוחין" דאריך (שהם יוצאים מתיקון השביעי שמי"ג מידות הרחמים הנקרא "ואמת"), הארת פנים דאריך אנפין הנקרא שעשועים ש"ע נהורין. וענינו הוא שבתיקון השביעי נמשך ומתגלה אור החכמה סתימאה שלא על ידי צמצום בבחינת שערות. וזהו שנאמר באדרא "תקונא שביעאה פסיק שערא ואתחזין תרין תפוחין וכו' הדא הוא דכתיב באור פני מלך חיים". ופירוש "פסיק שערא" הוא כמו שבפנים אין שום צמיחת שערות ועל כרחך נקרא בחינה זו "ואמת", דהיינו גילוי האמת כמו שהוא לבדו הוא ואין זולתו. ואין זאת אלא בתיקון "ואמת" לבדו ולא בשאר תיקונים, שאף שהם המידות היותר עליונות מכל מקום כיוון ששייכים לבחינת עלמין אין בהם גילוי עצמיות חכמה סתימאה שהוא כמו שהוא לבדו, שההמשכה היא על ידי בחינת שערות בלבד.

מהות ההארה

כתיב חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח' א') כמו רבי אבהו שהאירו פניו מחמת שראה תוספתא חדשה, וניכר אדמומית בלחיים ממש, ואף שהוא ענין גשמי, אמנם סיבתו גבוה מאד נעלה שהוא בחינת עצמיות התענוג שביחידה שבנפש שהיא הנמשכת בכח השכל וגורמת אותו שירד מהעלם אל הגילוי לחדש השכלה חדשה, ולכן ניכר התענוג מאד כשממציא שכל חדש מפני שזה רגע שיצא השכל ונולד מהתענוג בהתלבשותו בכח השכל ומצד אותו התענוג יהיה גם כן הארת פנים הגשמיים בלחייו, ונמצא שאף על פי שהוא הארה גשמית, שרשה נעלה גם מכח השכל והוא בחינת עצמיות התענוג.

ועל דרך זה יובן למעלה ענין תיקון ואמת שבתרין תפוחין בלחיים דאריך אנפין, שעל זה נאמר יאר הוי' פניו אליך, - פירוש - אל מלכות דאצילות שהיא בזמן הגלות בחשך בבי"ע, כי החכמה סתימאה היא בחינת שכל נעלם ומופלא, וכדי שיתגלה מהעלמו שזהו ענין התהפכות ושינוי מהותו צריך להיות דבר הגבוה ממנו שיהפוך את השכל המופלא להיות יוצא מהעלמו והוא מהארת אור עתיקא שבוקע השכל המופלא וממשיכו לידי גילוי וממנו בא הארת פנים בעת שיוצא החכמה אל הגילוי שנמשך גם כן גילוי אור על ידי הנ"ל בלחיים, ולכן הוא פנוי משערות כי אינו בבחינת צמצומים כלל, וזהו ענין ש"ע נהורין הנ"ל שנמשכים מעתיק יומין, עצמיות תענוג העליון הנקרא שעשועי המלך בעצמותו.

תחילת הגילוי בעולמות הוא מתיקון זה. כי ענין תיקון ואמת שבי"ג ת"ד שהוא בחינת הארת פנים תרין תפוחין ששם הוא התגלות החכמה כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו, והוא ענין התגלות שע"ה נהורין בחינת אדם דיצירה כמ"ש אשר יצר את האדם בחכמה ובחינת זו נקרא אמת. מה שאין כן שאר התיקונין הם בחינת מדות רחום וחנון כו' שאינו בערך בחינת אין סוף להיות מתפעל במדות ולאו מכל אינון מדות איהו כלל, הגם שהם רק מקורות המדות.

משה שושבינא דמלכא המשיך אור א"ס ב"ה להתלבש בבחינת תיקון ואמת הנקרא חותם וזהו ענין ויכתוב משה כו' ומשם נמשך הארת פנים בז"א והוא ענין תתן אמת ליעקב. ועל ידי זה היה בהם כח לנסוע באויר מדבר העכומ"ז להכניע הקליפות כי בחכמה אתברירו.

בקבלת שבת

ערך מורחב – חקל תפוחין קדישין

בעליית המלכות לאצילות בליל שבת היא מקבלת את הכינוי "חקל תפוחין קדישין", זאת בשל הארת הש"ע נהורין אותה היא מקבלת בליל שבת והנרמזת בברכה "הפורס סוכת ש'לום ע'לינו", שבה מתגלים ש"ע נהורין מאריך אנפין.

בתקיעת שופר

בתקיעת שופר אנו מעוררים אור פני א-ל, כמבואר בכתבי האר"י שבשעה שמתאדמים פני התוקע בשעת התקיעות אז ממשיך בזה אור פני מלך, (ואין הכוונה להתאדמות גשמית כמובן שהיא רק המשכה של התאדמות הרוחנית שהכוונה היא למעשה של תקיעה שהיא התקשרות בני ישראל מעומק לבם להקב"ה בתשובה ותחנונים).

תחילת הארה זו היא בברכה ראשונה של שמונה עשרה בראש השנה, שאז מתגלים הארות אלו בפני המלכות דהיינו כנסת ישראל ומאירים בה אור פני מלך חיים בתיבת מגן (כי ג"פ א-ל גי' מגן).

ראו עוד

• אגרת הקודש - סימן ג'