ערך זה דורש הקשר חב"די: בדף זה חסר מידע שמבהיר את ההקשר או נקודת המבט של חסידות חב"ד לבין נושא או נשוא הערך
אתם מוזמנים לסייע על ידי הוספת פרטים אנציקלופדיים רלוונטים. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אחר ברכה, בקדיש ובחזרת הש"ץ, השומע חייב לענות: "אמן". פירוש המילה הוא אישור והסכמה.

פירוש המילה 'אמן'עריכה

לשיטת אדמו"ר הזקן שתי משמעויות למילה 'אמן':

1. אחרי דברי שבח אנו עונים 'אמן' שמשמעותה 'אמת', כלומר, אמת הברכה שבירך ואני מאמין בה.

2. אחרי ברכה, קדיש, וכדומה, אנו עונים 'אמן', שהיא מלשון "נאמן" או "תאמן", כלומר, תאמן את הבקשות שאנחנו ביקשנו.

בברכות שיש בהם את שתי המשמעויות, כגון: "שים שלום", "רצה", וכדומה, צריך לכוון את שתי המשמעויות.

המילה 'אמן, היא ראשי תיבות "אמלך נאמן, שמשמעותה, הכרת תודה לה' וקבלת מלכותו יתברך. לכן ברגע עניית 'אמן' צריך להרהר שהוא "א-ל מלך נאמן".

חשיבות עניית 'אמן'עריכה

במסכת ברכות[1] נאמר: "גדול העונה אמן יותר מן המברך".

במסכת שבת[2] נאמר: "אמר ריש לקיש, כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר (בישעיה) 'פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים', אל תיקרי שומר אמונים, אלא שאומרים אמן".

במסכת סנהדרין[3] נאמר: "תינוק מאיזה שעה הוא בן העולם הבא? אמר רבי מאיר, משעה שעונה אמן".

ידוע הפתגם[4]: "אומרים על הרב נחום מטשרנביל שהיה שמן בגופו מענית "אמן יהא שמיא רבא".

אמר הסבא מקלם, ש"היה שווה לקב"ה לברוא את העולם הזה ששת אלפים שנה, על מנת שיהודי יעמוד בבריאה ויאמר "ברוך הוא וברוך שמו". ואלף פעמים "ברוך הוא וברוך שמו" שוות בערכן לפעם אחת עניית 'אמן'... ולכל זאת היה שווה להקב"ה לברוא כל הבריאה".

כל עניית 'אמן' מחזקת את הברכה, ממהרת את קיום הבקשות, מוסיפה זכויות רבות, ומבטלת גזֵרות קשות מעל עם ישראל.

עניית 'אמן' בהלכהעריכה

  • אדם חייב לענות 'אמן' על כל ברכה ששומע מאדם אחר.
  • אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה... וכל המאריך ב'אמן' מאריכין לו ימיו ושנותיו[5].
  • במיוחד צריך להשים לב בעניית 'אמן' שאחריה הקהל אומר משהו נוסף, כגון: ברכת הגומל, ברכת מחיה המתים, ועוד.

קישורים חיצונייםעריכה



ראו גםעריכה

הערות שוליים

  1. דף נ"ג עמ' ב'
  2. דף קי"ט עמ' ב'
  3. דף ק"י עמ' ב'
  4. תבנית:היום יום/ט"ו תמוז
  5. מסכת ברכות, דף מ"ז עמ' א