ברכת אתה קדוש

ברכת אתה קדוש היא הברכה הרביעית בשמונה עשרה.

בברכה זו אנו אומרים אתה קדוש ושמך קדוש, פירוש הברכה היא, ששמך סתם הוא שם הויה שבו נכלל גם שם הויה דלעילא, עד לבחינת האור שלפני הצמצום, שהוא קדוש ומובדל לגמרי מסדר ההשתלשלות, שהוא לאחר הצמצום.

כל זה נלקח, מכח שאתה קדוש, הוא בחינת הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו - שלמעלה מבחינת שמו, ואפילו מבחינת זיוו והודו לא היו העולמות יכולים לקבל ממנו כלל, שלכן נברא העולם בשם הויה.

אך בכל זאת אינו דומה הקדושה דשמך להקדושה דאתה, שלכן מחלקים לשני פעמים קדוש, כי, אף על פי שגם שמך הוא קדוש ומובדל כו', בכל זאת, מכיון שהינו אור וגילוי בלבד, הרי יש לו איזה שייכות כל שהיא.

ושמך קדוש

ענין מה שאנו אומרים אתה קדוש ושמך קדוש, דגם בחינת שמו קדוש ומובדל.

זה גם פירוש הפסוק: כי נשגב שמו לבדו, שאין ערוך לעולמות עם שמו יתברך, עד שהוא קדוש ומובדל מהם כו', בכל זאת הודו וזיו מאיר על ארץ ושמים, דהארה משמו יתברך הרי זה בא בבחינת ירידה וצמצום להיות בגילוי בעולמות.

הסיבה לכך ששמו יתברך בא לידי גילוי בעולמות, הוא מכיון ששמו יתברך הוא בחינת המלכות, ועל אף שעל בחינת המלכות נאמר המלך - בחינת המלכות, המרומם לבדו - רק בבחינת מקיף, ואינו מתלבש בעולמות, - בכל זאת - הארה מהמלכות באה בבחינת גילוי בנבראים, וזה הוא ענין בחינת דבר ה', שהדיבור הוא בחינת השפעה בקירוב דבחינת מלכות, והוא בחינת גילוי ההשגות וגילוי התענוג שבגן עדן.

והיינו לפי שכללות בחינת המלכות יש לה שייכות אל העולמות, שהרי "אין מלך בלא עם", ומכאן שבחינת המלכות יש לה שייכות לעם, ולכן למרות שכתוב "המלך המרומם לבדו", הרי גם הרוממות עצמה הוא מה שהמלך מרומם מהעם, ולכן הארה מסוימת מכך באה בבחינת קירוב בגילוי.

מקורות

• אדמו"ר הרש"ב
• תורת מנחם
• אגרת הקודש - פרק ז'