משתמש:שלום/גדולי ישראל
כ"ק אדמו"ר הגאון הצדיק רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן זצוק"ל ובנו כ"ק אדמו"ר הגה"צ רבי אברהם יעקב פרידמן שליט"א מסדיגורה
רבי מרדכי שלום יוסף נולד בי"ז בכסליו תרנ"ז לאביו רבי אהרן בעל "קדושת אהרן", שהיה דור שלישי בן אחר בן לרבי ישראל מרוז'ין.
בצעירותו היה מתמיד נפלא ובגיל בר מצוה כבר סיים את הש"ס. בשנת תער"ג בהיותו בן שש עשרה שנים בלבד, ישב על כסאו של אביו כאדמו"ר מסדיגורה, כאשר גם עשרות חסידים קשישים, ובתוכם כאלו שזכו להיות במחיצת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, מקבלים את מרותו.
החל מראשית כהונתו זכה שגדולי התורה והיראה נהרו מערים רחוקות לחסות בצילו. האדמו"ר נודע כבר באותם הימים כעילוי מופלג שלא פסק פומיה מגירסא, ונתפרסם גם במעשי החסד והצדקה שלו. בשנת תרע"ד עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, קבע מקום מושבו בווינה[1], שם הקים מוסדות תורה וחסד, ואח"כ פעל רבות להקלת מצוקתם של בני ישראל באירופה לאחר המלחמה.
בהיותו בן ל"ב שנים, הוכתר בכנסיה הגדולה השניה של אגו"י, כחבר במועצת גדולי התורה. בכנסיה השלישית במרינבאד בשנת תרצ"ז היה מראשי המדברים.
בשנת תרצ"ג]] ביקר בפעם הראשונה בארץ הקודש, ובתרצ"ט לפני פרוץ מלחמת העולם השניה החליט להתיישב בה. הוא פעל רבות בכל תחומי ההנהגה של ביצור חומת הדת והפצת התורה, הקים מרכז תורני חסידי חשוב בצפון תל אביב, ואלפים נמשכו אל האור שבקע מבית מדרשו. מחדרו פעל רבות לאחדות המחנה של שומרי התורה על כל פלגיהם. בד בבד עם הרחבת פעילותו בתל אביב החל להקים את מרכז חסידות סדיגורה בירושלים, שנעשתה עד מהרה למרכז של תורה וגמילות חסדים. בלילו האחרון קרא עם אחד מתלמידיו סדר ק"ש ווידוי, בבוקר כ"ט ניסן תשל"ט ביקש כוס מים ובברכת שהכל פרחה נשמתו. מנוחתו כבוד בחלקת אדמור"י רוז'ין בבית החיים נחלת יצחק. דברי תורתו נקבצו בספרו "כנסת מרדכי".
ה"כנסת מרדכי" היה בידידות גדולה עם בית ליובאוויטש. הוא אף נפגש עם אדמו"ר הריי"צ, ובהמלך השיחה דיברו אודות ספרו של אביו ה"קדושת אהרן". לאחר מכן שלח אל הרבי הריי"צ את הספר, ובמענה קיבל אגרת תודה. כמו כן עסק יחד עמו בעניני הצלת נפשות ברוסיה, ואף על כך התפרסמו אגרות הדדיות שהחליפו ביניהם.
האדמו"ר התגורר מספר שנים בארה"ב בשכונת קראון הייטס, ובית מדרשו היה לא הרחק מ770. ידוע על פעמים מספר שנפגש עם הרבי. הוא עודד את פעולות ליובאוויטש, חתם על הכרוזים של מבצע תפילין ומבצע נרות שבת קודש, וכן על ברכת גדולי התורה והאדמורי"ם לי"א ניסן תשל"ז.
אחד מחסידי סדיגורא, התנצל בפני רבו שבנו[2] רוצה להיות חסיד חב"ד. הגיב האדמו"ר: "ער האט זיך אויסגיקליבען א גוטער חיידר" - הוא בחר לעצמו "חיידר" טוב".
בית רוז'ין וליובאוויטש
בנו ממלא מקומו רבי אברהם יעקב פרידמן שליט"א נולד בווינה בה' אלול תרפ"ח, היה יד ימינו של אביו הגדול, שימש כרב ביכ"נ "כנסת מרדכי" של חסידי סדיגורה בברוקלין, ובתשל"ג הקים עפ"י ציוויו את ישיבת סדיגורה בבני ברק ועמד בראשה. בתשל"ט עלה על כסא אביו והתמנה לחבר במועצת גדולי התורה. דברי תורה שלו מתפרסמים בספרו "עקבי אבירים", בבטאון "מסילות" ובקבצים התורנים "כתר ישראל", "קרית מלך" ועוד.
בהזדמנויות רבות מדבר הרבי מסדיגורה בהערצה רבה על בית ליובאויטש בכלל, ועל הרבי בפרט. הוא מפורסם בזכרונו הנדיר, ובהיותו אחד המקורות החשובים לתולדות בית רוז'ין, מרבה לתאר את הקשרים הרבים לאורך כל הדורות בין בית סבו, הסבא קדישא מרוז'ין לאדמור"י חב"ד לדורותיהם, החל מהרה"ק בעל התניא, דרך כ"ק האדמו"ר ה"צמח צדק" ועד לדורנו אנו.
האדמו"ר מפאר בנוכחותו את סיומי הרמב"ם ונוטל חלק באירועים תורנים שונים של חב"ד. באלבום חגיגות הרמב"ם בסיום המחזור הראשון קוראים אנו: "כ"ק האדמו"ר מסדיגורה השמיע דברי ברכה והתעוררות ללימוד הרמב"ם, ושיבח את פעלו של כ"ק אדמו"ר שליט"א בענין זה, כמו בכל הענינים הרבים בהם הוא מזכה את כלל ישראל. הוא הביע את ברכתו ליום הולדתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א לאורך ימים ושנים טובות. הוא עמד על כך שלימוד הרמב"ם כולו שייך לכל אחד ואחד, כפי שהרמב"ם עצמו אומר בהקדמתו. האדמו"ר הזכיר כי אביו הרה"ק זצוק"ל עודד את הדפסת והפצת הרמב"ם להמונים, וכי הגרא"ז מלצר זצ"ל נתן הסכמה להוצאת הרמב"ם לעם".
האדמו"ר מסדיגורה שבימי חייו של אביו התגורר תקופה ממושכת בארה"ב, נהג לפקוד מידי פעם את מעונו של הרבי שהיה מקדמו תמיד בחביבות ובכבוד רב, ומספר פעמים ביצע שליחויות בשם אביו ה"כנסת מרדכי" אל הרבי. לאחר שהתעטר בכתר האדמורו"ת, הגיע האדמו"ר מסדיגורה פעמיים ליחידות אצל הרבי. ראה בספר "בצל החכמה" רשימת השיחה ביחידות מיום ד' תמוז תש"מ. דובר בין השאר אודות: פגישת הרבי הריי"צ נ"ע עם הרה"צ רבי אברהם יעקב זצ"ל דודו של האדמו"ר מסדיגורה. ענין הגניזה החרסונית. ביאור מאמר הבעש"ט ש"מלאך מיכאל היה נותן כל עבודתו רק עבור ציצית אחת". ביאור עפ"י החסידות להלכה שארבע אמות של אדם קונות לו. הצורך בפעולות למניעת ביצוע הפלות בארה"ק, אשר כדברי הרבי הדבר נעשה שם בעידוד עובדות סוציאליות המדריכות את הנשים הצעירות שימנעו עצמן מריבוי ילדים. הגדלת הקצבאות למשפחות ברוכות ילדים. האיסור עפ"י שו"ע למסירת שטחים מא"י לערבים. ריבוי מקרי החבלה בארה"ק בגלל שיחות השלום. הסכנה שב"תכנית אלון" המבתרת את ארץ ישראל לשני חלקים. שלילת ההגדרה של "אתחלתא דגאולה" לתקופתנו. ג' שבועות. כתבי יד מהרב המגיד ממעזריטש ומהרה"ק ר"י מרוז'ין. באותה פגישה עודד הרבי מאד את האדמו"ר מסדיגורה שימשיך להיות בעיר תל אביב, ולא יעבור למקום אחר.
שוב ביקר האדמו"ר מסדיגורה באור ליום ט"ו טבת תשד"מ, ושהה אז כשעה וחצי ביחידות. גם ברשימה זו המשתרעת על פני 30 עמודים יש ענינים רבים ונפלאים בתורה, בעבודת ה' ובעסקנות הכלל. כגון: הקשר שבין כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע לבין כ"ק האדמו"ר מסדיגורה רבי מרדכי שלום יוסף זצ"ל, שהיה גם שאר בשרו. ביאור כ"ק אדמו"ר הזקן למרז"ל "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה". ביאור התפלה "משרתיו שואלים זה לזה". ביאורים בפירש"י עה"פ "איש כברכתו ברך אותם", בדברי חז"ל במכילתא "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן", במאחז"ל "כל העולם לא ניזון אלא בשביל חנינא בני", ובדברי חז"ל "ביקש יעקב לישב בשלוה כו'". בענין מצבם של יהודי רוסיה והמסירות נפש שלהם על קיום התומ"צ, סיפר הרבי כי קיבל משם שאלה הלכתית מיהודי השומר שבת במסירות נפש, אך מטרידה אותו השאלה, שהיות שיש יהודים שרואים שהוא הולך למקום עבודתו בשבת, והם אינם יודעים שהוא אינו עושה שם מאומה, א"כ האם מותר לו לקדש על יין שהרי לעיני הרואים הוא נחשב כמחלל שבת. כמו"כ הוזכר אז הסיפור מהנודע ביהודה אודות הסייעתא דשמיא לפסק הלכה של מורה הוראה.
דובר אודות מעלת "מבצע תפילין", ושלילת הטענות שיש נגד זה. דרך החסידות אינה בתעניות וסיגופים. שהקב"ה יתן ליהודים נסיון של עשירות. ביאור החסידות עה"פ "והוא יכלכלך". עידוד להוצאת קבצים תורנים ע"י תלמידי הישיבות והכוללים )"אחת בשנה" טוב עבור יום הכיפורים, אבל קובץ תורני צריך להוציא אחת לחדשיים או שלושה(.
כאמור, הרבי דיבר הרבה עם האדמו"ר מסדיגורה נגד שיטת הויתורים לערבים. ואכן, האדמו"ר הוא מגדולי הלוחמים למען שלימות הארץ. בכ"ג באלול תשנ"ג אמר ב"מרכז גוטניק" בירושלים: "אנו עומדים כעת בסכנה גדולה בשל ההסכמים שנחתמו. איתא בירושלמי שיריחו היא מנעולה של ארץ ישראל, ומי שכובש אותה כובש את כל הארץ". בג' תמוז תשנ"ח אמר בהתועדות בבית מדרשו בתל אביב: "ידועים דברי הגמרא שיעקב אבינו לא מת, כי מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. ואמנם אנו רואים שתלמידיו הקרוים בנים.. ושלוחיו בכל העולם ממשיכים ללכת בדרכו. וכל אלו שקיבלו וממשיכים גם עתה לקבל ממנו טובות והשפעות.. בכל עניניהם.. הרבי מליובאוויטש מעולם לא נרתע מלומר את מה שצריך לומר.. וכך נהג במיוחד בכל הנוגע לעניני ארץ ישראל.. והחובה מוטלת עלינו, ובמיוחד על חסידיו תלמידיו ושלוחיו, לפרסם בכל תוקף ועוז את איסור מסירת השטחים". באסיפה שכינס בחשון תשנ"ט בבית מדרשו בתל אביב, למחאה מטעם עמותת "פקוח נפש" כנגד ההסכמים שעושה הממשלה עם הפלשתינאים. תמה האדמו"ר: "עם חתימת ההסכם נוצר מצב מיידי של פקוח נפש ונהרג יהודי בחברון. האם זהו שלום בטוח"?
בביקורו באוקראינה בחשון תשס"א, שימש האדמו"ר כסנדק בברית מילה לבעל תשובה שאורגן ע"י הרה"ח ר' שלמה וילהלם שי' שליח הרבי בעיר ז'יטומיר. האדמו"ר מסדיגורה הביע התפעלותו הרבה מפעולותיהם של שליחי הרבי הפזורים בכל רחבי רוסיה ואוקראינה ומחיים מחדש את היהדות במסירות נפש. בביקור נוסף באוקראינה שקיים הרבי מסדיגורה בשנת תשס"ה, קידמו את פניו תלמידי מוסדות ליובאויטש, והרבי מסדיגורה אף הזמינם לשכון דרך קבע בבנין בית המדרש בעיר סדיגורה שנפדה ונרכש על ידו חזרה מידי הגוים באותם ימים.
ביום ההילולא ג' מרחשון תש"ע, נסע האדמו"ר לעיירה סדיגורה )שהיא פרבר של העיר צ'רנוביץ( בכדי לעלות על קברו של סבו זקנו הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זצוק"ל. באירגון הנסיעה והצלחתה עזר הרבה שליח הרבי, רבה של צ'רנוביץ, הרה"ח ר' מנחם מענדל גליצנשטיין.
דודו של האדמו"ר, רבי אברהם יעקב זצוק"ל, שהוזכר בשיחה הנ"ל ביחידות, היה בידידות גדולה עם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ונפגש עמו בשנת תרח"צ. הוא השתתף מספר פעמים בהתועדויות שנערכו בתל אביב, ביקר במוסדות התורה של כפר חב"ד, והשמיע מדברותיו אודות הערצתו לכ"ק אדמו"ר שליט"א ופעולותיו ברחבי תבל. גיסו וידידו הקרוב, כ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ זצ"ל היה מחותן לבית ליובאויטש ובשל כך הלך והתהדק עוד יותר הקשר הסדיר עם בית חב"ד.
הוא נולד ביום ח' מנחם אב תרמ"ד לאביו כ"ק האדמו"ר הצדיק רבי ישראל מסדיגורה, נכדו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זצוק"ל. לאחר פטירת אביו ביום י"ג תשרי תרס"ז, ישב על כסאו והנהיג את עדת החסידים במשך 54 שנים. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלט לוינה והנהיג שם את עדתו עד לפני מלחמת העולם השניה.
כשנכנסו הנאצים לוינה עבד בעבודת כפיה בטאטוא רחובות, הוא נדר שאם יעזרהו השי"ת לעלות לארץ ישראל, יטאטא את רחובות אדמת הקודש. בתרח"צ הצליח להגיע לתל אביב, ואמנם החל לטאטא את המדרכה שממול ביתו בכל יום לפנות בוקר לקיים נדרו, עד שראוהו והפסיק. הקים בית מדרש ומרכז חסידי גדול בתל אביב וביתו היה לתל תלפיות. בשנותיו האחרונות חלה ועבר שני ניתוחים קשים, ביום שבת קודש ה' בטבת תשכ"א נתבקש לישיבה של מעלה, כששמו הטוב כגאון בנגלה ובנסתר וכאוהב ישראל עצום הולך לפניו. נטמן בחלקת אדמור"י בית רוז'ין בנחלת יצחק. כתביו סודרו ע"י בן משפחתו ויצאו לאור בתשכ"ד בספר "אביר יעקב".