מסכת מעשר שני
מסכת מעשר שני עוסקת בדיני הבאת מעשר שני לירושלים, ואכילתו בקדושה בין החומות, או לחלופין פדייתו והבאת הפדיון לירושלים, שם קונה עמו מיני מאכל.
גם אם המעשר שני נטמא, אפשר להמירו על כסף ולהעלותו לירושלים. אם כי במסכת נידונת השאלה בדין הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא, כלומר אם אדם קנה פירות אחרים בכסף שעליו המיר את קדושת המעשר שני, גם אז יוכל לפדות את המעשר שני. בניגוד לחכמים המתירים את הדבר, התנא רבי יהודה אוסר זאת, וסובר ש"טפל חמור מהעיקר", ודינו של הלקוח בכסף מעשר שני חמור מהמעשר שני עצמו. הרבי דן בהרחבה בענין בלקוטי שיחות[1]