רבי מתיא בן חרש

התנא האלוקי רבי מתיא בן חרש, היה תנא בדור העשירי ואחד עשר לתנאים, שהוא הדור השלישי והרביעי לחורבן בית שני.

רבי אליעזר הגדול היה רבו [יוחסין], וכן רבי יאשיה ורבי מאיר [אבות דרבי נתן פרק א'].

רבו של רבי אלעזר ברבי יוסי שמסר כמה וכמה הלכות משמו [סוף מסכת יומא].

התגורר ברומי [מעילה דף יז, עמוד א'], שם גם הקים בית דין וישיבה [[[סנהדרין]] דף לב, עמוד ב' ורשי שם].

בלקוטי שיחות חלק יז [עמ' 194] דן הרבי בשאלתו של רבי מתיא המובאת במסכת יומא [דף פו, עמוד א'].

אמרותיו

'הוי מקדים בשלום כל אדם, והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים' [[[אבות]] פרק רביעי, משנה טו]. מובא בשיחות הרבי, כי רש"י מזכיר את מאמרו בפרשת שבא אודות כל שהקב"ה הביא להם דווקא בעשור לחודש, א)כדי שיהיו להם שתי מצוות להתעסק בהם. ב) מפני שהיו שטופים בבעבדהז רה ויהיו להם מצוות כדי להתעסק בהם.

הרבי מסביר כי בשניהם יש טעם להם היה צריל להיות כבכבר מעשור לחודש, לפי הטעם הראשון שלש תי מצוות הטעם הוא ככי כדי לקיים מצוות מילה יש לנוח שלושה ימים בהם אסור למצאת לדרך, ולפי הטעם השני ההדגש הוא שיהיה בידם הצאן כדי שיתעסקו בו.

הרבי מקשה ךמה הרש"י מזכיר דווקא את שמוששךל רבי מתיא בן חרש ולא את שמו של התנא השני - רבי אךיעזר הקפר. הרבי מסביר כלשון רש"י "היה רבי מתיא בן חרש" אומר" שענין דבר זה קשהיה רביממתאי בן חרש אומר תמיד. כתוב בגמרא "הלך אחר רבי מתיא לרומי", ולכאורה קשה למה הקים את ישיבתו במקום מרוחק כזה שיהיו צריכים ללכת עד שם, ולא בארץ ישראל כאשר כל התנאים.

ומסביר הרבי כי רבי מתיא בן חקש, שהיה משורשו של יוסף הצדיק - עבודת הבירורים, רצה שיהיה ברומי ישיבה של תורה כדי שיתעסקו בהם ישראל שבאותו מקום וינתנקתו מעבודזה זרה שברומי.