גשם וחומר
גשם וחומר הינן שני דרגות ותארים המבטאים את גשמיות וגסות העולם הזה.
התארים והחילוק בניהם
מקור ביטויים אלו הינו בתניא (פרק ל"ו), והרבה להשתמש בו הרבי הריי"ץ[1] ובעיקר הרבי נשיא דורינו[2].
ההבדל בין שני המושגים הוא שהתואר "חומרי" (המוסב על העוה"ז, משורש חומר) הוא גס, עבה ומגושם יותר מאשר "גשמי" (גשם)[דרוש מקור].
באחת ההתיחסויות של הרבי הריי"ץ[3]מוגדר החילוק במילים אחרות: חומרי - דבר שאפשר לקחתו ולמששו בידיים, גשמי - דבר הנתפס בחושים גשמיים אך נעלים יותר, כגון טעם או ריח, אך לא במישוש.
הרבי בדבר מלכות בראשית מבאר כי "גשם" הוא החלק שאפשר לזכך ולברר, לעומת החומר - ג' קליפות הטמאות.