מירון הינו כפר במרכז ארץ ישראל סמוך לעיר טבריה, בו נקברו מספר תנאים.

הציון מעל המערה בקומה השניה
ציון רשב"י ובנו בסביבות שנת תר"ס

הכפר נודע בעיקר בגלל קברו של התנא רבי שמעון בר יוחאי. בהקשר לכך מובא בגמרא, כאשר נסתלק רבי שמעון בר יוחאי, היה ויכוח בין הכפר מירון לכפר פקיעין מי מהם יזכה שהתנא הקדוש ישכן בתוכו. כאשר הניחו את מיטתו, התרוממה לפתע המיטה מעצמה, והחלה לנוע לעבר כפר מירון, ואז ידעו כי כך אכן נגזר משמים, כי כפר מירון הוא המקום הראוי והנכבד למשכנו של התנא הקדוש.

ביקורו של הריי"צ בציון הרשב"י

במהלך ביקורו הידוע בארץ ישראל בשנת תרפ"ט, ביום שני, ו' במנחם אב, ביקר אדמו"ר הריי"צ בציון הרשב"י שבמירון.

בשעה ארבע ורבע לפנות בוקר, יצאו הרבי ומלוויו, בהם נכבדים רבים מצפת ומטבריה מירונה, כדי להשתטח על ציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. הרבי נכנס לבדו למערת רבי שמעון, הדליק נרות אחדים עבור אמו, חותנו, רעייתו ובנותיו וחתניו, כמו גם על אנ"ש והתמימים.

לפי עדות המספרים, במהלך ההשטחות, נשמע לפתע קולו של הרבי מתוך המערה פנימה – קולות בכיה רמות, מסעירות נפש ומרעידות את הלב שהחרידו את השומעים שהמתינו בחוץ בחרדת קודש.

הרבי קרא במקום את כל הפ"נים שהביא עמו, ולאחר מכן נעמד להתפלל שחרית. בהמשך השתטח הרבי על קברו של רבי אלעזר ברבי שמעון. לאחר מכן הרבי הקיף את הציון.

ציונו של רבי יצחק נפחא

באותו ביקור, ביקר גם אדמו"ר הריי"צ מערת התנא הקדוש רבי יצחק נפחא. הוא נכנס לבדו למערה. לאחר מכן נמצא רשום על הציון כתב יד קודשו של הרבי "כל התלמידים הלומדים ברוסיא. כלל ישראל מרגיש מחסור בגשמיות וברוחניות".

בכך הוכח, כי בארץ ישראל, הרחק אלפי מילין מלנינגרד החסידית הנאנקת, לנגד עיניו של הרבי נמצאים בניו-אהוביו, עמם כרת ברית דמים לנצח.

השתטחות

כמה שנים לאחר אותו ביקור, הזכיר הרבי הריי"צ ביקורו זה, יחד עם האווירה ששררה מסביב, ואמר:

"כשזכיתי להיות בארצנו הקדושה תובב"א, והייתי – כפי הביטוי היהדותי החסידי שבארץ ישראל – אצל הרשב"י ואצל בעלי ה'אידרא קדישא' שמעתי אומרים: מירון הוא אוהל שמח. כשבאים למירון הופכים להיות חזקים יותר".

הריי"צ אמר גם כי שממע במירון את הביטוי: רשב"י הוא רבי שמח. כל מה שיהודים מחסירים בקיום התורה והמצוות לוקח רשב"י על שכמו.

ובפעם אחרת הוסיף הרבי ואמר:

"כשביקרתי בארצנו הקדושה, שמעתי יהודים משוחחים ביניהם בשפה זו: 'הייתי אצל הרשב"י והנני הולך אצל רבי אלעזר', או 'הייתי אצל רבי חייא ואני הולך אצל רבי עקיבא'. אם אומרים זאת בתמימות – זהו עניין ההשתטחות".