חב"דפדיה

מסכת סוכה

גרסה מ־05:32, 22 ביוני 2010 מאת שלום (שיחה | תרומות)

המסכת עוסקת בדיני חג הסוכות והן: הסוכה, ארבעת המינים, וניסוך המים.

עיקר מהות הסוכה - לצל

אדמו"ר הזקן כותב{{ב[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן}}:

"בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. הם היו ענני כבודו שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש, ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות העשויות לצל כדי שנזכיר נפלאותיו ונוראותיו".

הרבי מקשה מה היא הוספת אדה”ז על לשון הטור “ענני כבודו שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש”. לכאורה זה שהיו “לצל” נכלל במה שכתב “לבל יכה בהם שרב ושמש”, ומאי מוסיף במ”ש “לצל”. על דרך זה בהמשך לשונו, מוסיף אדה”ז על לשון הטור - "ודוגמא לזה צוונו לעשות סוכות העשויות לצל", ותיבות אלו “העשויות לצל” לא מופיעים בטור.

הרבי מסביר כי אדמו"ר הזקן משמיענו בכך, דמכך שהכתוב תולה מצוות סוכה ב”ענני כבודו שהקיפם בהם לצל”, אנו לומדים שגדרה של מצות סוכה הוא שצריכה להיות "עשויה לצל". והיינו שנוסף לזה שמתנאי הסוכה הוא שצריכה להיות צלתה מרובה מחמתה”, הרי גדרה ומהותה של סוכה[1] הוא - סוכה העשויה לצל, וסוכה שחסר בה תנאי זה אין עליה שם סוכה כלל.

הרבי הוסיף[2], כי יש לומר, שענין זה הוא מהחילוקים להלכה בין שתי הדיעות, אם "בסוכות הושבתי" היינו “סוכות ממש” או “ענני כבוד”: להדיעה שהיו “סוכות ממש”, עיקר גדר סוכה הוא דירת עראי, על דרך הסוכות שעשו ישראל במדבר, שהיו "דירת עראי"; משא”כ להדיעה שהם “ענני כבוד”, הסוכות שאנו עושין הם זכר רק לפרט זה שבענני הכבוד, “שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש” ולכן גדרה של סוכה הוא מה שהיא עשויה לצל”.

יסוד זה מפורש בלשון אדה"ז[3] שכתב "אין אדם יוצא ידי חובה, אלא בסוכה שאינה עשויה אלא לצל בלבד דוגמת ענני כבוד אבל אם היא עשויה גם לדירה... ולא להסתופף בצלה בלבד, או שעשויה גם להשתמש בה תשמיש של צניעות .. או שהיא עשויה גם למחסה ולמסתור מזרם וממטר, כל שאינה עשוי׳ לצל בלבד אין זו סוכה אלא בית בו”׳.

למרות שבגמרא עצמה [4] נזכר תנאי זה רק לענין כשרות סוכת גנב"ך, ולומר דאף שסוכות אלה לא געשו לשם מצוה, מכל מקום כשירות באם נעשו לשם צל, אבל אדה”ז כותב שזהו תנאי בכל סוכה, ועד שכוונת עשייתה צריכה להיות אך ורק לשם "צל בלבד", בלי תערובת של כוונה אחרת” - “להשתמש בה (גם) תשמיש של צניעות”, או אפילו שתהיה “גם למחסה ולמסתור מזרם וממטר”[5] - כי לדעת אדה”ז, זהו גדרה של מצות סוכה, שתהיה עשוי׳ לצל בלבד כמו ענני הכבוד “שהקיפם בהם לצל”.

צל הסוכה - דין בגברא או בחפצא

אדמו"ר הזקן כותב בשולחן ערוך, “ענני כבודו שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש כו.” לכאורה אינו מובן הוספת אדה”ז תיבת לצל[6], למרות שזהו בהתאם להמשך לשוגו “צונו לעשות סוכות העשויות לצל” כנ”ל, הרי זה כפל לשון, וגם אם היה כותב רק “לבל יכה בהם שרב ושמש” היה מובן ההמשך לזה ש”צונו לעשות סוכות העשויות לצל”.

הרבי מבאר בטוב טעם, כי שכוונת אדה”ז היא להגדיר מהותה של סוכה בהלכה, וגם דיוק זה נוגע להלכה.

ענין זה מבואר, על פי החילוק הפשוט בין “לצל” או “לבל יכה בהם שרב ושמש”, הוא פשוט: ב”לבל יכה בהם שרב ושמש” מודגש התועלת לאדם היושב בסוכה, שחום השמש אינו מכה בו: ב”לצל” מודגש מציאות ה”צל” הנוצר ע”י הסוכה, כשל עצמו. ויש לומר, דנפק”מ ביניהם לענין דין זה, שצריך להיות צלתה מרובה מחמתה, אם זהו שיעור בהסכך, שתהיה צלתו מרובה מחמתו”, או שהעיקר הוא זה שאצל האדם היושב בסוכה יהיה הצל מרובה מהחמה.

בכך שאדה”ז מוסיף שענני כבוד היו “לצל לבל יכה בהם שרב ושמש” מרמז, שבצל סוכה יש שני דינים: (א) מצד הסכך - ע”ד ענני הכבוד שהיו “לצל”, (ב) מצד האדם, כמו שענני הכבוד פעלו ל"בל יכה בהם (בהאדם) שרב ושמש".

בזאת הרבי מבאר את דברי אדה”ז בדין צלתה מרובה מחמתה, וז”ל:

"אם אין הסכך מרובה מן האויר אלא הן שוין פסולה לפי שהתמה הנכנסת באויר הסיכוך כשהיא מגיעה לקרקעית הסוכה מתפשטת יותר ממה שהיא למעלה באויר הסיכוך ונמצא שהסוכה למטה בקרקעיתה היא חמתה מרובה מצלתה”, ובסעיף שלאח”ז ממשיך “אבל אם למטה בקרקעיתה היא חמתה וצלתה שוין כשרה לפי שידוע שלמעלה בסכך האויר הוא מועט מן הסיכוך וצלתה למע לה היא מרובה מחמתה” וה”ז סכך גמור”.

לכאורה דבריו של אדה"ז סותרים זא”ז, מדבריו בדין הראשון יוצא שמצד זה שהצל והחמה שוין היה צריך להיות סוכה כשרה, והטעם שאנו פוסלים את הסוכה, הוא רק משום “שהסוכה למטה בקרקעיתה היא חמתה מרובה מצלתה”, ואילו מדבריו בדין השני יוצא להיפך שאם הצל והחמה שוין אין זה מספיק להכשיר הסוכה, וזה שה סוכה כשירה כשהם שווין למטה הוא רק משום “שצלתה למעלה היא מרובה מחמתה”.

בנוסף, הרבי מדייק את לשונו של אדמו"ר הזקן שם ד”אם למטה .. חמתה וצלתה שוין כשרה לפי .. (ש)צלתה למעלה היא מרובה מחמתה וה”ז סכך גמור” שלכאורה ה”ז יתור לשון, ולמה לא מספיק הטעם ש”צלתה למעלה היא מרובה מחמתה”?

על פי הנ"ל הרבי מבאר, ששיעור סכך “למעלה” ושיעור סכך “למטה” הם שני דינים שונים, חלוקים בעצם גדרם: הדין דצל סוכה כלפי האדם (“למטה”), הוא בעיקר דין שלילי, היינו פסול אם אצלו חמתה מרובה מצלתה, כיון שאז אינו דומה לענני הכבוד שפעלו “לבל יכה בהם שרב ושמש”, אבל אם הם שווין אין כאן פסול; משא”כ הדין בסכך הסוכה הוא ענין חיובי, שסכך הסוכה יהי׳ “לצל”, וזהו דוקא כאשר “צלתו מרובה מחמתו”, שאז הוא “סכך גמור”, אבל גם כשהם רק שווים אין כאן פסול, אלא שאינו “סכך גמור” - כדיוק ל׳ אדה”ז. וזהו החילוק בין שני הדינים: הדין הראשון בא ללמדנו דין שיעור סכך “למטה”, שהוא פסול כנ”ל, ולכן הטעם שפוסלים הסוכה כאשר למעלה צלתה וחמתה שווין, הוא לפי “שהסוכה למטה... חמתה מרובה מצלתה”(ומשום זה חל על הסוכה שם “פסול”“); והדין השני בא לחדש לנו את שיעור סכך “למעלה”, שזהו דין חיובי, ש”סכך גמור” הוא רק כשצלתו מרובה מחמתו, ולכן, הטעם שסוכה זו(שלמטה הן שווים) היא כשרה הוא רק מפני ש”צלתה למעלה היא מרובה מתמתה וה”ז סכך גמור”, משא”כ אם גם למעלה היו רק שווין, אינה סוכה כשירה[7] כיון שאין בה “סכך גמור”.

הרבי מוסיף כי יש לומר, שבזה שבהגדרת מצות סוכה מדגיש אדה”ז שהסוכה היא “לצל” כנ”ל, כוונתו לרמז, שעיקר גדר הסוכה אינו זה שאצל האדם אסור להיות מצב של “חמתה מרובה מצלתה”[8] אלא החיוב זה שהסכך יהיה עשוי “לצל”, “צלתה מרובה מחמתה”. ונפק”מ למעשה: אם הסכך למעלה צלתו מרובה מחמתו, אבל הסוכה למטה חמתה מרובה מצלתה” עי"ז “שהחמה הנכנסת באויר הסיכוך כשהיא מגיעה לקרקעית הסוכה מתפשטת יותר ממה שהיא למעלה באויר הסיכוך”, ונמצא שלמעלה יש “סכך גמור”, אבל למטה יש פסול דחמתה מרובה מצלתה. לכאורה היה מסתבר לומר, דכיון שיש פסול בהסוכה, א”כ מה מועיל זה שיש למעלה “סכך גמור”. אבל ע”פ הנ”ל - שעיקר גדר הסוכה הוא מה שהסכך יהי׳ עשוי “לצל”, יש לומר, שאם למעלה יש “סכך גמור”, אין מתחשבים בהנעשה למטה בקרקעית הסוכה: דרק כשלמעלה הםשווין ואין כאן “סכך גמור” אזי הסוכה פסולה כשלמטה חמתה מרובה מצלתה, אבל אם למעלה יש “סכר גמור”, אין משנה לנו מה שלמטה אין צלתה מרובה מחמתה, כיון שעיקר גדר הסוכה הוא זה שהסוכה[9] “עשויה לצל”.

הרבי מוסיף, כי אולי יש להוסיף ביאור בהוספת אדה”ז, שמוסיף (כנ”ל) דבש־ “צלתה למעלה היא מרובה מחמתה” כשרה משום ש”ה”ז סכך גמור” - שיש לומר, שכוונתו בזה גם ללמדנו, שכאשר האדם עושה “סכך גמור” (שצלתה מרובה מתמתה, לא נפק”מ לן מה שלמטה אין צלתה מרובה מחמתה”, כיון שעיקר גדר הסוכה הוא זה שהסוכה (היינו הסכך) “עשוי׳ לצל”].


ביאורי הרבי

הערות שוליים

  1. ↑ דמצוה. - הרבי
  2. ↑ קטע זה הוא בסוגריים מרובעים בספרי הליקוטי שיחות.
  3. ↑ תיכף בריש הסימן שלאחריו שבו מתחיל לבאר דיני עשיית הסוכה בפועל.
  4. ↑ מסכת סוכה ח, ב.
  5. ↑ אף שמפורש בכתוב” שזהו ענינה של סוכה, “וסוכה תהי׳ לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר”.
  6. ↑ "לצל לבל יכה בהם שרב ושמש כו׳.
  7. ↑ עכ”פ לכתחילה.
  8. ↑ ע”ד “בל יכה בהם שרב ושמש”, - הרבי.
  9. ↑ היינו הסכך. - הרבי.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=מסכת_סוכה&oldid=74423"