ישראל ברדה
הרב ישראל ברדה (יליד תשנ"ו), הוא חוקר והיסטוריון חב"די.
תולדות חייםעריכה
נולד בהרצליה בכ"ט חשון תשנ"ו לאביו ר' ראובן ולאמו מרת שמחה ברדה.
בבחרותו למד בישיבת תומכי תמימים נתניה ולאחר מכן בישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת ובמהלך שנים אלו נמנה על חברי מערכת הערות התמימים ואנ"ש של הישיבה.
כבר כבחור, החל להתעניין בהיסטוריה חסידית בעקבות אחיו הגדולים, ובשנת תשע"ה פרסם את הכותר הראשון שלו: "תומכי תמימים ליובאוויטש: תלמידיה, רישומים ביוגרפיים, שידוכים ונישואין".
בשנת תשע"ו הצטרף לצוות העריכה של בטאון התמים.
לקראת שנת הלימודים תשע"ז נסע ללמוד בישיבת תומכי תמימים המרכזית בחצר הרבי ב-770 במסגרת שנת ה'קבוצה'.
בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת לייקי בת ר' אליהו מיכאלשווילי מכפר חב"ד.
בשנת תשפ"א פרסם יחד עם אחיו ר' שלמה ברדה את גליון 'מרחב', כתב עת לדברי ימי חסידות חב"ד.
שימש כעורך שותף בספר 'הרז"א' שיצא לאור בשנת תשפ"ב.
מפרסם טורי מחקר והיסטוריה חסידית בבימות שונות, כשהעיקרית שבהם הוא גליון 'היכל הבעל שם טוב'.
מתעד את תולדות בוגרי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש.
בשנת תשפ"ד הקים יחד עם אחיו את מכון 'גנזיא' ומפרסם תיעודים רשומות וזכרונות הקשורים עם חסידות חב"ד בחוברות היוצאות לאור כמעט מידי שבוע[1].
הערות שוליים
- ↑ ראו בפתח דבר לחוברת הראשונה: גנזיא חוברת א'.