איטר
איטר יד ימינו או שמאלי הוא אדם שכוחו רב יותר בידו השמאלית ואת רוב השימושים הדורשים דיוק ככתיבה וכדומה הוא מבצע ביד שמאל. זאת בשונה מרוב בני האדם ה'ימניים'.
איטר יד בהלכהעריכה
לאיטר יש דינים מיוחדים בהלכה עם השלכה מעשית הנוגעת לכמה מצוות ומהם:
- הנחת תפילין - האיטר מניח תפילין על יד ימין בשונה מהימני שמניח על יד שמאל.
- מצוות הנוגעות לכתיבה (כגון כתיבת סת"ם, כתיבת גט ואיסור כתיבה בשבת) - כתיבת האיטר היא רק בשמאל. אם כתב בימינו אין הדבר נחשב ככתיבה.
- עבודה בבית המקדש - כהן איטר יד הדבר נחשב כמום ואסור בעבודה.
- נטילת לולב - האיטר נוטל הלולב ביד שמאל ואת האתרוג בימין.
- נטילת כוס של ברכה - האיטר מחזיק את כוס היין ביד שמאל בקידוש, בהבדלה בברכת המזון וכדומה.
בשאר המצוות המעשיות כקביעת מזוזה, הסיבה בליל הסדר, והדלקת נרות החנוכה אין משמעות לעובדת הגדרת האדם איטר; אף שלחלק מהדעות הגדרות אלו משפיעות.
בנוסף, השוני ההלכתי בין ימני לאיטר בא לידי ביטוי מעשי בעשרות דוגמאות בחיי היום יום. השמאלי נוטל ידיים ומתלבש באופן שונה מכפי שעושה זאת הימני וכן הלאה.
ההגדרות לקביעת האיטר: רש"י[1] סובר שהדבר מוגדר על ידי היד שכוחה רב יותר; ואילו הרא"ש[2] פירש שיד חזקה אין הכוונה שכוחה רב יותר, אלא שהאדם מבצע ביד זו את רוב הפעולות היום-יומיות. בשולחן ערוך[3] נפסק שפעולת הכתיבה היא המגדירה את היד השלטת, כך שאדם הכותב בידו הימנית, אף אם ידו השמאלית חזקה יותר לא מוגדר על ידי ההלכה כאיטר.
איטר רגלעריכה
בנוסף ל'איטר יד' יש גם יחס בהלכה ל'איטר רגל' כפי שרש"י מגדירו[4]:
"כשמהלך עוקר רגל השמאל תחילה, מה שאין דרך בני אדם כך".
לדבר יש השלכה מעשית לכמה מצוות ומהם:
שולט בשתי ידיועריכה
כתבו הפוסקים שאדם השולט בשני ידיו באופן שווה, הן בכוח שבידיו והן בפעולות העדינות ככתיבה וכדומה צריך להניח תפילין על ב' ידיו (בזה אחר זה) מפני הספק; וכן כתבו שלא יהיה סופר סת"ם.
אדמו"ר הצמח צדק אף הוסיף[5] שהוא הדין אף אם כותב ביד ימינו אך את שאר מעשיו עושה בידו השמאלית.