רימון
רימון הוא פרי משבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל, נוהגים לאכלו בראש השנה.
בדברי חז"ל
חז"ל מתייחסים הרבה לגרגרים העסיסיים והמתוקים, שהם ריבוי חוכמה ומצוות. על היחס של רבי מאיר עם רבי אלישע בן אבויה (המכונה 'אחר'), נאמר בגמרא[1]: "רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק" - שלמד ממנו רק את הדברים הטובים.
את הפסוק "הנצו רימונים" מסבירה הגמרא[2]: "הנצו הרימונים - אלו בעלי תלמוד". במקום נוסף נאמר[3]: "הנצו הרימונים - אלו התינוקות שיושבים ועוסקים בתורה, ויושבים שורות-שורות כגרעיני רימונים".
ריש לקיש מסביר את הפסוק "כפלח הרימון רקתך"[4]: "אל תקרי "רַקתך" אלא "רֵיקתך", שאפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון".
אכילת רימון בראש השנה
מנהג ישראל לאכול רימון בליל ראשון של ראש השנה כסימן "שירבו זכויותינו כרימון", כלומר, כגרגירי רימון הרבים.
כמו כן, צריך להניחו על השולחן לפני הקידוש ולכוון בברכת שהחיינו בקידוש לפטור גם את הרימון. ובברכת 'העץ' על התפוח יש לכוון לפטור גם את הרימון.
רימון בחסידות
הרימון - "מלאים מצוות כרימון", מסמל על עבודת בירור העולם והעלתו לקדושה על ידי שימוש בעולם לדברים טובים. וכל גרעין מובדל ומופרש מהשני, כך המצוות ש"אין עושים מצוות חבילות חבילות", אלא שמצד ציווי התורה כל מצווה מובדלת משאר המצוות[5].
הערות שוליים
- ↑ מסכת חגיגה דף ט"ו עמוד ב'
- ↑ מסכת עירובין דף כ"א עמוד ב'
- ↑ שיר השירים רבה, ו'
- ↑ מסכת עירובין דף י"ט עמוד א'
- ↑ שיחת חמישה עשר בשבט, תשנ"ב
| שבעת המינים | |
|---|---|
|