מט"ט
מט"ט הוא כינוי מקוצר למלאך שמוזכר בזוהר הקדוש כקדושה השוכנת בעולם היצירה (ולעיתים בעולם הבריאה). במסכת חגיגה[1] כמונה זכיותיהם של ישראל.
עניינועריכה
מט"ט הוא הקיצור המקובל למטטרו"ן, שהוא שמו של מלאך אשר "שמו כשם רבו" ואין הוגים אותו. מקומו של מט"ט בימות השבוע הוא בו' קצוות דיצירה, ובמעמד זה הוא נקרא בשם "נער". בשבת, בזמן של עליית העולמות, עולה מט"ט מבחינת קטנות לבחינת גדלות ונקרא "עבדו זקן ביתו", ומקומו הוא בו' קצוות דבריאה.
מט"ט וסנד"ל הם שני מלאכים אשר נתייחדו בשמותיהם, להיותם. מבואר כי מט"ט הוא ו' קצוות של עולם היצירה, וסנד"ל הוא ו' קצוות של עולם העשייה. וכן מבואר שענינם הוא הכרובים, שמשכן הכרובים הוא בעולם הבריאה, ומט"ט וסנד"ל הם זעיר אנפין ונוקבא של עולם הבריאה.
השפעתו של מט"ט היא נמוכה ביחס להשפעות של עולם האצילות, ומשום כך נקרא הוא בשם "נער". אולם השפעתו של מט"ט היא גבוהה מכל שאר ההשפעות, שכן שאר ההשפעות בעולם הוא מע' שרים, מה שאין כן השפעת מט"ט שהיא ההשפעה לישראל וגבוהה מע' שרים. משום כך נקרא מט"ט "שרו של עולם" שהוא הכולל את כל השרים.
אמרו רז"ל כי מט"ט (או סנד"ל) קושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל. וביאור הענין כי כדי להיות כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל שהם גשמיים, הוא על ידי המלאכים שמזככים האותיות, כי הדיבור שלהם הוא בערך דקות המחשבה אצלינו, וגבוה מעל גבוה עד משכן מלאך מט"ט, שקושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל.
במסכת חגיגה[2] מוזכר מט"ט כמונה זכיותיהם של ישראל, שבעיקבות ראייתו יצא אלישע בן אבויה לתרבות רעה.
בגמרא מובאת מחלוקת בין רב ורב יוסף בר כהנא לגבי המשמעות ההלכתית של פסיקת אליהו הנביא בכשרות החליצה במנעל ובסנדל[3], המגלה עמוקות מסביר את הצד הפנימי השווה בין שתי הדעות, שמנעל וסנדל הם כנגד המלאכים מט"ט וסנד"ל, החליצה היא כנגד עולם העשיה בו שורים הרע והטוב בערבוב ויש להתעסק בבירור הרע, המנעל הוא כנגד עולם היצירה בו הרע והטוב שווים[4].
בזוהר הקדושעריכה
מטטרו"ן סוס דתפארת, דביה כל ספיראן מתלבשין, והכי איהו כגופא לנשמתא, וכד קודשא בריך הוא אסתלק מניה, אשתאר אלם לית ליה קול ולא דבור, אשתכח דקודשא בריך הוא ושכינתיה איהו קול ודבור דכל מלאך ומלאך
— זוהר חלק ג דף רכח, ב
תרגום: מט"ט הוא סוס של התפארת, שבו מתלבשים כל הספירות, והוא כגוף שעליו רוכבת הנשמה, וכשהקב"ה מסתלק ממנו נשאר בבחינת אלם בלי קול ודיבור, נמצא שהקב"ה הוא הקול והדיבור של כל המלאכים.
אדמו"ר הזקן[5] מבאר את עניינו: עניינו של שם מ"ה (שהוא שורש האדם), שהמילוי הוא באלפי"ן ואל"ף הוא יו"ד וי"ו יו"ד, היינו וי"ו המחבר יו"ד עלאה עם יו"ד תתאה כענין "עושה שלום במרומיו", והיינו על ידי בחינת הבטול הנמשך להם. וזהו בחינת "אנפי רברבי" שבכרובים (שהיו בצורת פני אדם), שנמשך מבחינת מוחין יותר, שזהו ההפרש בין גדול לקטן שלפי שכלו יהולל איש כנודע. והמוחין הן בחינת בטול הנמשך לו. ולכן זקן מיושבת דעתו, מפני שיש לו בחינת בטול יותר. מה שאין כן בחור יש לו רתיחת הבחרות מפני שלא נמשך בו בחינת בטול כ"כ. וזהו ענין "אנפי זוטרי" שבכרובים, בבחינת מט"ט שנקרא נער ובבחינת כרוב זה נמשך שפע בח"י אלף עלמין.
וממט"ט נמשכת דרגה נוספת של המשכת אלקות בבחינת עשייה גשמית בתורה על הר סיני. והמשכה זו היא בבחינת סוסים, סוס בגימטריא ב"פ ג"ס. שהוא משם ס"ג, שהוא למעלה משם מ"ה. כי כדי להמשיך אור בעשייה גשמית מוכרח להיות הארה מלמעלה מעלה, והיא בחינתו של גבורת הסוס לרוץ למקום שאין הרוכב יכול להגיע שם, וריצת הסוס גדולה מריצת אדם היא בחינת הכרוב הנמשך במלאכים שאינו רץ כ"כ כמו הסוסים.
בחינה זו של לבוש וסוס נעשית על ידי המן, ששרשו מוזכר בקבלה מהתיבות "המן העץ" המוזכרות בחטא אדם הראשון, בחינת גסות שנתברר בקדושה, כמו שמובא בגמרא מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק דהיינו הגבהת הלב ויגבה לבו בדרכי ה', בחינתו של בעל תשובה שזדונות נעשים לו כזכויות והוא משתמש בכוח הגסות והמרוצה לקדושה.
קישורים חיצונייםעריכה
- הרב לוי בראוד, ביאור בענין מט"ט קושר כתרים, הערות וביאורים אהלי תורה פרשת משפטים שקלים תשפ"ג, עמוד 90
הערות שוליים
- ↑ [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=13&daf=15&format=pdf ט"ו עמוד א']
- ↑ ט"ו עמוד א'
- ↑ יבמות קב.
- ↑ מגלה עמוקות על התורה פרשת שלח.
- ↑ תורה אור על מגלת אסתר צא, ב