קרבן תמיד
קרבן תמיד הוא קרבן ציבור, הקרב בכל יום בבוקר ובערב.
גם בזמן שבית המקדש חרב, קיימת מצוות התפילה, תפילת שחרית היא נגד קרבן תמיד של שחרית, תפילת מנחה היא כנגד קרבן תמיד של בין הערבים, ותפילת ערבית היא כנגד איברים ופדרים שלא נתעכלו שקרבים כל הלילה. לכן גם זמני התפילות הם כזמני הקרבת הקרבנות. ברכות פרק חמישי.
תוכן המצווה
רבינו הזקן כותב[1] שבקרבנות היה כל החי עולה לה' על ידי בהמה אחת, וכל הצומח על ידי עשרון סלת אחד בלול בשמן כו'.
המקריב
לפני הקרבת הקרבן, היו עושין את עבודת דישון המזבח, אותה היה עושה מי שזכה בפיס הראשון. העבודה היא להעביר את הדשן - אפר הקרבנות מעל המזבח, ולהעבירו מחות למחנה אל מקום טהור.
כמו כן לפני הקרבת קרבן התמיד, היו מוסיפים שני גזרי עצים על ידי כהן. בין הערבים יש מצווה מיוחדת להוסיף עוד שני גזרי עצים, ועל ידי שני כהנים דווקא.[2]
הקרבת הקרבן עצמו הייתה מתבצעת על ידי הפיס השני, בו היו מחליטים:
- מי שוחט.
- מי זורק.
- מי מדשן מזבח הפנימי.
- מי מדשן את המנורה,
- מי מעלה אברים לכבש.
- הראש והרגל.
- ושתי הידים.
- העוקץ והרגל.
- והחזה והגרה.
- ושתי הדפנות.
- והקרבים.
- והסלת והחביתין.
- והיין, שלשה עשר כהנים זכו בו. מי שזכה בפיס, נוטל עמו שנים עשר כהנים שהיו עמו במשמרתו לעזרו בעבודות האחרות, כיון שהיו זקוקים לכך ל13 כהנים.[3].