יחזקאל לנדא
הגאון רבי יחזקאל לנדא זצ"ל, הידוע בכינויו הנודע ביהודה' על שם ספרו, (י"ח בחשוון ה'תע"ד - י"ז באייר ה'תקנ"ג), רבה של העיר פראג, היה בתקופתו של הבעל שם טוב, והתנגד לשיטת הבעל שם טוב.
לעומת זאת, בתו של הנודע ביהודה כיבדה מאד את הבעל שם טוב ואף היתה משרתת בביתו. בשעה שנפטר רבי חיים בן עטר (ה'אור החיים') בארץ ישראל, קרע עליו הבעל שם טוב - שהיה במזיבוז' - קריעה. כשסיפרה זאת בתו של ר' יחזקאל לנדא לאביה, אמר, שעל פי הלכה אסור למי שאינו נוכח במקום יציאת הנשמה, לעשות קריעה. כששמע על כך הבעש"ט אמר "ומה אעשה שהייתי נוכח שם בשעת פטירתו".
למרות התנגדותו לשיטת הבעל שם טוב, העריכו אותו גדולי החסידות. רבי חיים מצאנז סיפר, כי לפני ירידת נשמת הבעל שם טוב לעולם התנגדו המלאכים לירידת הנשמה מחשש שתחזיר בתשובה את כל כלל ישראל, וכבר מנוי וגמור היה שלא להוריד את נשמת הבעל שם טוב לעולם, עד שאמר הנודע ביהודה שהוא ירד לעולם להתנגד לשיטתו, ועל ידי כך הסכימו המלאכים המקטרגים שנשמת הבעל שם טוב תרד לעולם. נמצא כי בזכות הנודע ביהודה זכינו להתגלות אורו של הבעל שם טוב.
לאחר פטירתו של בעל ה"תולדות" נתגלגל ובא הספר אצל הרב מפראג הלא הוא ה"נודע ביהודה" וזה ביטלו מכל וכל ואף נהג בו מנהג בזיון. בעל ה"תולדות" בא בחלום אל צעיר תלמידיו רבי יעקב שמשון משיפטווקא זי"ע וצווהו לילך אצל הרב מפראג להעמידו על טעותו ולומר לו שאין עונשים אלא אם כן מזהירים אבל מכאן ולהבא שלא יבזה עוד את ספרו. לאחר מעשה ארוך בו הוכיח רבי יעקב שמשון את גאונותו המפליאה, וסיפר לנודע ביהודה כי הוא הינו מצעירי תלמידיו של התולדות, קיבל הנודע ביהודה את דבריו, וחזר בו מהתנגדותו לספר.[1]
פסקיו התקבלו ביותר בקרב הפוסקים. אדמו"ר הזקן העריכו מאוד. אף אדמו"ר הצמח צדק מצטט בתשובותיו את פסקי הנודע ביהודה.