עשה לך רב

עשה לך רב", הוא ציווי על כל אחד ואחת מישראל - מקטן ועד גדול - לקבל עליו ולעשות לו רב.

כלומר נוסף על הוראת המשנה: "איזהו חכם הלומד מכל אדם", היינו, שגם מי שהוא חכם גדול כו', יכול להוסיף וללמוד מאחרים, ועד שיכול ללמוד מכל אדם [ואדרבה: הנהגה זו מוכיחה שהוא בגדר חכם, כדיוק הלשון "איזהו חכם הלומד מכל אדם"] - צריך להיות גם הענין ד"רב", "עשה לך רב", כלומר, ש"תקבלהו עליך לרב", לסמוך על דבריו.

טעם הדבר - מכיון ש"אדם קרוב אצל עצמו", ובמילא, אינו יכול לסמוך על עצמו כו', ולכן, צריך לעשות לו רב - שיחשיבהו גדול ממנו, ולקיים את דבריו.

ויש להוסיף, שגם מי שהוא גדול בתורה וביראת שמים כו', שקשה לו למצוא מי שגדול ממנו, על אף שלא ימצא חכם גדול כמוהו, יעשה משלמטה הימנו, כי אין אדם רואה בעניני עצמו העצה הצריכה לו כמו שיראה זולתו, וזהו עשה לך רב, אף שאינו ראוי, וכמפורש שבכגון-דא יש צורך בענין של עשיה, עשה לך רב, אשר, "לשון עשיה יאמר על דבר שצריך לטרוח ולעשות על ידו", עד לעשי' מלשון כפי' (כמו "מעשין על הצדקה").

ובהתאם לכך, טוב ונכון ביותר, שכל אחד ואחת מישראל - האנשים והנשים, כולל ילדים וילדות קטנים - יקיים את הוראת המשנה "עשה לך רב" , עי"ז שילך מזמן לזמן למי שגדול הימנו ("רב"), על מנת ובאופן לעמוד ל"מבחן" בנוגע למעמדו ומצבו בלימוד התורה, בנתינת הצדקה, ובכללות הנהגתו בעבודת ה', גם בעניני הרשות, "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו", אשר, עי"ז יקבל את ההוראה וההדרכה הנכונה (ללא השוחד דקרבת עצמו).

ומה גם שעצם הידיעה שמזמן לזמן יצטרך לתת "דין וחשבון" לבשר ודם, תפעל אצלו להיטיב את הנהגתו, ולהוסיף בכל עניני טוב וקדושה".

בקשה נפשית מהרבי

באותה שיחה, הרבי התבטא בהתבטאות מיוחדת:

יש להוסיף ולהדגיש ע"ד גודל החשיבות והצורך כו' דכל האמור גם במשך כל השנה כולה, ויתירה מזה - תמיד כל הימים.

ולכן, הצעתי ובקשתי - בבקשה נפשית (ועוד יותר מזה, אלא שאין בידי לע"ע ביטוי מתאים יותר כו') - שיפרסמו את הדברים בכל מקום ומקום,

-בשמי, או שלא בשמי, בהתאם להתועלת בנוגע לקיום הדבר -

שכדאי ונכון ביותר, אשר, כל אחד ואחת מישראל, אנשים נשים וטף, יקיימו את הוראת המשנה "עשה לך רב", ומזמן לזמן יבואו אליו כדי לעמוד ל"מבחן" בנוגע למעמדם ומצבם בעבודת ה',

אשר, עי"ז יתוסף בודאי ובודאי אצל כאו"א מישראל בכל עניני טוב וקדושה, הלוך ומוסיף ואור.

משיחת הרבי בשבת פרשת דברים משנת תשמ"ו.

"החידוש" של הרבי

אלפי שנים לומדים יהודים את פרקי אבות בימי הקיץ, אבל אף פעם לא הייתה הנהגה רווחת שכל אדם יעשה לעצמו רב פרטי, שהוא אישי שלו.

ההוראה “עשה לך רב” מופיעה פעמיים בפרקי אבות. פעם אחת מובא “עשה לך רב והסתלק מן הספק”, ופעם נוספת נאמר “עשה לך רב וקנה לך חבר”. הרבנים ומורי ההוראה שהיו לעם ישראל מאז ומתמיד -נועדו לסלק מן הספק. כל יהודי שהיה נתקל בספק כלשהו, היה ניגש לרב כדי לפתור את הספק.

אבל יש סוג אחר של רב, שהוא בדוגמת ‘עשה לך חבר’: לפעמים, אין ספיקות. אנחנו יודעים היטב שמעשה מסויים אינו ראוי לאברך חסידי, אך מתקשים להוציא לפועל את כוחות הנפש הדרושים להתגבר על היצר. במקרה כזה, לא פונים לרב העיר... רק רב אישי, הדומה לחבר, יכול לעזור במקרה כזה. אליו אפשר ללכת ולשפוך את הלב, להביאו בסוד ההתלבטות הנפשית, ולקבל כוחות וחיזוק במערכה הרוחנית.

שוב, מדובר בהוראת המשנה, אבל במשך הדורות הדברים לא ירדו לעולם המעשה, והם נשארו ברובד העיוני-לימודי. אפילו לאחרי התייסדות תנועת החסידות, שבה הונח דגש על חשיבותו של המשפיע -הרי באופן כללי מדובר במשפיע עדתי-קהילתי, ולא במשפיע אישי-פרטי. גם כאשר במשך השנים הפנה הרבי את התמימים למשפיעים -היו אלו הוראות ליחידים, ולא כהוראה גורפת וכללית. החידוש של הרבי הוא, במימוש הדבר. הרבי לקח את הוראת המשנה, והחדיר אותה לחיי היום-יום של אלפי חסידים ומקושרים.

חידוש אמיתי של הרבי בעניין, הוא בפרטי ההוראה. לדוגמא הוראת הרבי שכל אחד צריך למסור דו"ח לרב שלו -פרט זה לא מוזכר במשנה, והוא חידוש של הרבי.

הוראה לכלל ישראל

גם בנוגע לפרטים, ועד לפרטי פרטים, אמר הרבי שהם שייכים לכלל ישראל, ללא יוצא מן הכלל.

בימי ההכנה לי' שבט תשמ"ז, כאשר הרבי הציע שבמשך שלושים ימי ההכנה יעבור כל אחד שלוש בחינות אצל ה’רב’ שלו. הרבי הוסיף ואמר שכל אחד מהנבחנים צריך לתת ל’רב’ שלו רשות להודיע לרבי על תוצאות הבחינות, כיוון שכאשר חסיד יודע שתוצאות הבחינה שלו יגיעו לרבי -הרי זה פועל עליו להוסיף עוד יותר בכל ענייני ההכנה, כדי שלא יתבייש ח”ו בתוצאות הבחינות.

ועל הוראה זו, שבוודאי לא נכללה בהוראת המשנה, אמר הרבי שההצעה מופנית לכל אחד ואחת מאנ”ש, כולל - אלו שיצטרפו מחר להיות מאנ”ש, וכן אלו שסוף כל סוף יפעלו עליהם להיות מאנ"ש.

ומסכם הרבי: “כלומר, עניין השייך לכל אחת ואחת מישראל - כידוע פתגם רבינו הזקן שתורת החסידות אינה עניין השייך לחוג או מפלגה מיוחדת, כי אם, נחלת כל ישראל, וכ"ק מו"ח אדמו"ר הכריז ופירסם שעתה הגיע הזמן לכך, היינו, שתורת החסידות היא נחלת כל ישראל בפועל ובגלוי, ובמילא, כל אחד ואחת מישראל הם ‘אנשי שלומינו’”.

ואגב, בהזדמנות מסויימת הזכיר הרבי שידוע ומפורסם, ובפרט אצל הליטאים, שלגאון מוילנא היה “מוסר זאגער”, שהיה מזמינו מזמן לזמן כדי שיאמר לו - לגאון - דברי מוסר, ויקיים דבריו!

בשיחת אחרת בה החל הרבי ב’שטורעם’ בעניין ‘עשה לך רב’, הבהיר הרבי שגם מי שהוא גדול בתורה וביראת-שמים, שקשה לו למצוא מי שגדול ממנו -גם הוא חייב לקיים את הוראת המשנה. הרבי מביא את דבריו של המאירי, ש”אף על פי שלא ימצא חכם גדול כמוהו, יעשה משלמטה הימנו, כי אין אדם רואה בעניני עצמו העצה הצריכה לו כמו שיראה זולתו, וזהו עשה לך רב, אף שאינו ראוי”. ומוסיף הרבי, שלכן נאמרה הוראה זו בלשון “עשה לך”, עד לעשייה מלשון כפייה, כמו “מעשין על הצדקה”.

מוסיף הרבי ומבהיר, שגם מי שהוא בעצמו רב ומורה-הוראה בישראל, צריך לקיים את הוראת המשנה ‘עשה לך רב’. ואדרבא, מכיוון שהנהגתו ופסקי הדינים שלו נוגעים לכמה וכמה מישראל, מודגש עוד יותר הצורך והחשיבות בקיום ההוראה, מכיוון שאין זה רק עניין פרטי שלו, אלא גם עניין הנוגע לרבים. ועל אחת כמה וכמה במקרים בהם שמע מכמה מישראל, וביניהם כאלו שיש להם סמיכה לרבנות, שלפי דעתם יש לו טעות בפסק דין מסויים - הרי בודאי שבמקרה כזה אינו יכול לסמוך על עצמו, כי אם, לברר אצל ה’רב’ שלו.

ואומר הרבי, שעצם העובדה שישנו ציווי במשנה ‘עשה לך רב’, מוכיחה, שאם רק ירצה באמת, ויתייגע בזה - בודאי שימצא לו רב, כהבטחת חז”ל “יגעת ומצאת”.

ולמי שסבור שתהיה זאת פחיתות כבוד עבורו, אם ילך לשמוע את דעתו של אדם אחר -אומר הרבי, שאדרבא, הנהגה זו מוכיחה שהוא בגדר חכם, כדיוק לשון המשנה “איזהו חכם -הלומד מכל אדם”...

אגב, הרבי תינה פעם על המציאות הכואבת, שדווקא אלו שאצלם נוגע ומוכרח העניין של “עשה לך רב”, לא כל כך מקיימים הוראה זו, ואלו שבלאו הכי מתנהגים באופן הרצוי - הם המקיימים הוראה זו.

איך בוחרים רב

הרבי התייחס לשאלה זו, ואמר שהדברים מפורשים ברמב”ם: הרמב”ם כותב ש”העולם הבא אין בו גוף וגוי’ אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף, כמלאכי השרת” -הרי שהרמב"ם פוסק שכדי להיות דומה למלאכי השרת צריכים להיות במעמד ומצב שהנפש אינה משוחדת מהגוף, בדוגמת מצב הנפש לעתיד לבוא -ללא קנאה ותחרות, מלחמה ושנאה וכדומה.

קרטיריונים ברורים יותר - אומר הרבי שלכל הפחות צריכים להיות ב’רב’ שלשת הסימנים של בני ישראל - רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כאשר שלושת סימנים אלה נראים אצלו בגלוי, הרי הוא ראוי להיות ‘רב’ הדומה למלאך ה’ צבאות.