מבצע תפילין
בשנת תשכ"ז יצא הרבי ב"מבצע תפילין". משמעות המבצע היא יציאה לרחוב ובקשה מיהודים להניח תפילין ברחובה של עיר. היה זה המבצע הראשון של הרבי שהוציא את היהדות מרשות היחיד לרשות הרבים באופן “גאון יעקב”.
מבצע זה מתקיים מאז ועד עצם היום הזה בקנה מידה עולמי בכל ארצות תבל. במשך השנים זכו מיליוני יהודים להניח תפילין ולצאת מגדר ‘קרקפתא’, כאשר אלפים מהם חזרו לדרך אבות וחיים של יהדות וחסידות.
התחלת ה'מבצע'
בשבת מברכים חודש סיון, פרשת במדבר בשנת תשכ"ז, לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, כאשר עם ישראל היה נתון במתח רב ובמצב רוח קודר. הרבי יצא בקריאה נרגשת לצאת לרחובה של עיר ולזכות יהודים בהנחת תפילין, ובפרט לחיילי צה”ל העומדים על משמרת ארץ הקודש. הרבי שימש כמקור של כוח ועידוד לעם ישראל, והשמיע קול צלול ונחוש: שכשהקב”ה מנהיג מלחמה מתבטל האויב לגמרי ואז ‘לא נפקד ממנו איש’ שכולם נשארים בשלמות, והסגולה לזה היא המצוה שהוקשה לכל התורה כולה מצוות תפילין שעליה מובא בגמרא: א) “כל המניח תפילין מאריך ימיו” ב) “וראו כל עמי הארץ כי שם ד’ נקרא עליך ויראו ממך וכו’” אלו התפילין שבראש.
והמשיך הרבי בדבריו, שכאשר החיילים בצבא יניחו תפילין: הרי זה מטיל אימה ופחד על אויביהם, ובזה יחסכו מלחמה וכל יהודי שיניח תפילין לזכותם של אנשי הצבא, ע”י זה יעזור לחיילים באריכות ימים, ושפחדם יפול על כל העמים.
ואכן מיד בצאת השבת פורסמה אותה שיחה בארת הקודש ובכל רחבי תבל - ובעצם כך החל המבצע הגדול שזכה לכינוי “מבצע תפילין”.
בל"ג בעומר בשנת תש"ל, כמעט שלוש שנים מאז החל המבצע, התקיימה התהלוכה החגיגית המסורתית מול 770. הרבי נשא שיחה לפני אלפי הילדים והמבוגרים שהתקבצו, ואמר: כיון שנוכחנו שמאז ל"ג בעומר לפני שלוש שנים, שגם אז דובר על “ונתתי שלום בארץ”, “וישבתם לבטח בארצכם”, והוחל ב’במצע תפילין’ - להוסיף במצוות הנחת תפילין, הרי דבר זה הציל אלפים ורבבות מישראל החיים וקיימים עד היום הזה, ויאריכו ימים ושנים.
היו ששאלו את הרבי מדוע המבצע ממשיך, והרי המלחמה הסתיימה בניצחון גדול?
על כך השיב הרבי ביום ט”ו בטבת תשכ"ח: אבל 1) צבא השונאים עומדים על גבולך מכל הרוחות, הכן וכו’, היל”ת ורק היראה מעכבת. וד”ל. 2) הסכנה דמצפון תפתח גו’, ר”ל - גדלה יותר מאז ובהרבה, אלא שאינו ענין להפחיד את בנ”י שליט”א - כי אם לעוררם ולעודדם אשר הכל תלוי בתשובה ומעשים טובים שביד כל אחד ואחד - ובפרט מצוה המטלת יראה ופחד וכו’”.
כהמשך עידוד המבצע, הצטרפו גדולי ישראל מכל גווני הקשת של היהדות החרדית, ביניהם גם אדמו”רים, רבנים וראש ישיבות. גדולי האדמו”רים והרבנים חתמו על כרוז שקורא לכל החרדים לדבר ה’ להיחלץ לפעולה, ולהצטרף להמשך המבצע.
קטרוגים
ההתנגדות ברובה באה מכיוון ה”מחנה החרדי”. הללו לא בחלו באמצעים, ופרסמו את דעתם באמצעות העיתונים, חוברות ותעמולות בעל פה ובכרוזים שהופצו ברחוב החרדי.
אין ספק כי אחד הדברים העיקריים שהפריעו לאותם המקטרגים, היא העובדה שדווקא חסידי חב"ד הם אלה שיזמו את המבצע הגדול הזה. המתונים יותר התנגדו בשל החידוש העצום שהיה טמון במבצע מעין זה, ורבים מהם החלו לעורר שאלות הלכתיות לכאורה, מהם רלוונטיות פחות וגם יותר.
במשך זמן ממושך נמנע הרבי מלהגיב לטענותיהם של אותם המתנגדים בנימוק ש”אין דרכינו בוויכוחים”. אולם כעבור זמן מה הודיע הרבי כי החליט לבסוף כן להגיב לשאלות, ייתכן כי הרבי חשש שהטענות “באיצטלא של קדושה” יחלישו את המשך המבצע הגדול.
הפעם הראשונה שהרבי התייחס פומבית לטענות אלה היתה בהתוועדות שבת בראשית בשנת תשכ"ח. הרבי אמר שטענות אלו מעודדות מאוד, כיוון שעל כל דבר קדוש שמתגלה בעולם, מתעוררת כנגדו התנגדות, ואם זה לא היה, הדבר היה מדאיג אותו במאוד.
לאחר מכן החל הרבי לענות על השאלות, אחת לאחת.
אחד הדברים הבולטים שהרבי הדגיש בהקשר ל’מבצע תפילין’ שאין זה חידוש של חב"ד, אלא זהו דין מפורש בשולחן ערוך - מצוות “הוכח תוכיח את עמיתך” הכולל בו את מצות אהבת ישראל, ועל זה שליובאוויטש מתנהגת כפי השולחן ערוך, על כרחך יש עליה טענות?!
חלק גדול מאותן ההתקפות כנגד ‘מבצע תפילין’ הופנו כנגד חסידי חב”ד בארץ ישראל ובעולם. רבים מהחסידים השיבו מלחמה שערה, ומלבד הנחת התפילין בפועל ממש, החלו להגיב למתנגדים.
הרבי שליט”א הורה שעל הבחורים לצאת למבצע תפילין רק בשעות הפנאי (כשהבחורים מחוגים שונים יוצאים לים וכו’).