צרפתית

גרסה מ־16:11, 7 ביולי 2023 מאת להתראות (שיחה | תרומות) (הוספת ערך)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

השפה הצרפתית (בשפת המקור: Français, פְרָאנְסֶה) היא שפה לטינית-רומאנית המשמשת כשפת אם בפי כ-80 מיליון בני אדם, לצד כ-140 מליון איש נוספים הדוברים את השפה, ובסך הכל משתמשים בה כ-220 מיליון בני אדם.

השפה הצרפתית משמשת כשפה רשמית במבחר קהילות וארגונים דוגמת האיחוד האירופי, הוועד האולימפי הבינלאומי, האו"ם ואיגוד הדואר העולמי, ובעבר נחשבה לשפה בינלאומית וידיעתה הקנתה שייכות למעמד הגבוה, ובשל כך הייתה אחת השפות הנלמדות כשפה שנייה במדינות רבות בעולם, אך החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 הלך מקומה ונדחק על ידי השפה האנגלית.

היסטוריה

השפה החלה להתפתח מתוך השפה הרומאית, בינשויי ניב ובהפשטה של השפה הלטינית.

התיעוד הכתוב הראשון של השפה הצרפתית הוא משנת ד'תר"ב, ובשנת ה'רצ"ט הוכרזה כשפת החוק והמינהל הרשמית על ידי המלך פרנסואה הראשון.

במהלך השנים הבאות הלכה השפה הצרפתית והתפשטה והחליפה את מקומה של הלטינית במוסדות האקדמיה, ובחוגי המדע וההגות.

עם התפשטות האימפריה הצרפתית החל מהמאה ה-17, התפשטה השפה הצרפתית אל חבלי עולם נוספים מחוץ לאירופה, בעיקר באפריקה ובאסיה.

החל משנת ה'תר"מ ואילך, בעקבות חוק חינוך חובה שנחקק בצרפת, התפשטה הצרפתית בכל רחבי צרפת גם כשפת דיבור שימושית במהלך חיי היום יום.

עד למלחמת העולם הראשונה מעל 50% מתושבי צרפת לא דברו צרפתית אלא שפות אחרות המהוות חלק מהנוף הלשוני של המדינה: שפות רומאניות כמו האוקסיטנית או פרובנסלית, על גרסאותיה, ביארנית, אוברנית, גסקונית וכו', ושפות שאינן רומאניות כמו ברטונית, פלמית, גרמנית אלזסית, בסקית, איטלקית, קורסיקאית וכו', דבר שהוביל לכך שבשנה שפרצה המלחמה, תרע"ד, מחצית מהחיילים עדיין לא הבינו היטב את פקודות הקצינים. הצבא היווה במידה רבה כור היתוך לשוני בקרב האוכלוסייה הגברית. בהמשך גם מערכת החינוך והמדיה - הרדיו והטלוויזיה תרמו להפצתה בקרב העם.

מלבד התפשטות השפה בצרפת עצמה, התפשטה השפה במדינות אליה היגרו תושבי צרפת, כגון בלגיה, שווייץ, פרובינציית קוויבק בקנדה, ומדינת שונות בארצות הברית כגון לואיזיאנה, מיין, וניו המפשייר.

הצרפתית השפיעה במידה רבה על השפה האנגלית, ומספר גדול של פעלים, שמות עצם, שמות תואר ושורשים בשפה האנגלית - מקורם בצרפתית עתיקה, או בלטינית, שהגיעו לאוצר המילים האנגלי דרך "תיווך" של הצרפתית.

בחסידות חב"ד

הרבי מעיד[1] שכמה מרבותינו נשיאינו דיברו בשפה הצרפתית, ובאחת ההזדמנויות שאדמו"ר הרש"ב ביקר בצרפת עם אדמו"ר הריי"צ, דיבר במשך ארבע שעות רצופות בשפה הצרפתית[2], וקישר זאת לכך שרבותינו נשיאינו התלבשו בלבושי המתברר של צרפת כדי לזכך ולברר אותה ולהעלות אותה לקדושה.

בתקופת אדמו"ר הריי"צ, כאשר ר' הלל זלטפולסקי רצה לתרגם להפיץ דברי חסידות בשפה הצרפתית, הסתייג מכך אדמו"ר הריי"צ[3], ובהזדמנות יחידה העניק הוראה פרטית לר' דוד ברוומן ללמוד צרפתית[4].

הרבי כתב פעמים רבות לאנשים דוברי צרפתית, שעל אף שהמזכירות אינה מבינה שפה זו, הרבי עצמו כן מבין אותה[5], והם יכולים להמשיך לכתוב אליו בצרפתית, אף שהמענה על המכתבים מגיע בשפות אחרות.

בהתוועדות שבת פרשת חוקת-בלק תשמ"ט נכחה קבוצת אורחים מצרפת, ובמהלך ההתוועדות ייחד הרבי שיחה קצרה אליהם באופן נדיר, בשפה הצרפתית[6], וכך היה גם בשיחת שבת פרשת וישב תשנ"ב[7].

מלבד זאת, אירע מספר פעמים ביחידות כללית לאורחים צרפת שהרבי דיבר בפניהם בצרפתית, ויש מכך אף תיעוד[8], זאת בנוסף לעשרות ומאות אנשים ששוחחו עם הרבי בשפה זו ביחידויות ובחלוקות דולרים.

ספרי הרבי שתורגמו לשפה הצרפתית, תורגמו ברובם על ידי ר' חיים מלול ויצאו לאור בהוצאת בית ליובאוויטש פריז[9].

הערות שוליים

  1. שיחת שבת פרשת וישב כ"ג כסלו תשנ"ב, הערה 31.
  2. אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ד' עמוד רמו.
  3. נסקר בהרחבה באדמו"רי חב"ד ויהדות צרפת עמוד 142. וראו מכתב הרבי לרב חיים יעקב שלאמע על תרגום קונטרס אהבת ישראל לצרפתית, אגרות קודש חלק ל"ב אגרת יב'צב.
  4. תשורה אלראי תשנ"ט עמוד 13.
  5. על פי עדותו של מאיר שוחטמן בספר 'הרבי בפריז' עמוד 101, הרבי לא ידע את השפה הצרפתית על בוריה לפני כניסתו לאוניברסיטה בצרפת, ורק לאחר מכן רכש בקיאות בשפה זו. אך בוודאות שידע את השפה כבר קודם לכן, כיון שאת השתדלנות לשחרורו של אדמו"ר הריי"צ ממאסרו הידוע בשנת תרפ"ז, ניהל הרבי באמצעות קשרי מכתבים עם צפנים מוסווים בשפה הצרפתית ששוגרו לחסידי חב"ד בארצות הברית (הרבניות חלק ב' עמוד 65).
  6. התוועדויות תשמ"ט עמוד 724. בנוסף, לפי היומנים גם בשיחת בראשית - המשך לשמחת תורה - תשל"ד, דיבר הרבי בצרפתית.
  7. התיאור שצורף לתצלום ההגהות משיחת שבת זו.
  8. ראו לדוגמא יחידות ט"ז תמוז תשמ"ג.
  9. קדם לכך הדפסת חוברות וספרונים על ידי הרב בנימין אליהו גורודצקי בתרגום הרב רפאל וילשנסקי, ספר זכרון גורודצקי עמוד 111.