ניגון תורה איז די בעסטע סחורה
ניגון תורה איז די בעסטע סחורה הינו שיר ערש עממי שהיה מנהג האמהות לשיר אותו לילדיהם לפני השינה.
השיר מלמד את הילד שהתורה טובה יותר מכל דבר מתוק אחר.
הרבי הזכיר את הניגון פעמים רבות בהתוועדויות כמנהג נשים זקינות שאין לבטל והסביר את החשיבות החינוכית של השיר הזה לילדים קטנים.
אודות הניגון
הניגון מבוסס על דברי המדרש אודות האמורא שנסע בספינה שנקלעה לסערה בלב ים והסוחרים זרקו את הסחורות שלהם כדי להקל ממשא הספינה ולהינצל, וזאת לאחר שצחקו עליו שלו אין מאומה והתגאו בסחורותיהם.
כשהגיעו למקום ישוב בעירום ובחוסר כל, ניגש אל הקהילה היודית שכיבדה אותו והעניקה לו סיוע ביד רחבה, במיוחד לאחר שהכירו בו כאיש צורה שמלא וגדוש בתורה, ואז הכירו כל הסוחרים בכך שהתורה טובה מכל סחורה.
שיר זה מתקשר גם עם לשון הפיוט אותו נוהגים לומר לאחר הקפות בשמחת תורה בבוקר, שנכלל גם בסידור אדמו"ר הזקן, "כי טוב סחרה מכל סחורה".
מילות הניגון
אונטער (פלוניס'/מוישעלעס') וויגעלע,
שטייט אַ ווייסע ציגעלע,
ציגעלע איז געפאָרען האנדלען,
ראָזשינקעס מיט מאַנדלען,
ראָזשינקעס מיט מאַנדלען איז זייער זיס,
(פלוני/מוישלה) וועט אויפשטיין געזונט און פריש,
(פלוני/מוישלה) וועט לערנען תורה,
תורה איז די בעסטע סחורה
תחת עריסת מוישלה/פלוני,
עומדת עז לבנה,
עז הולכת לעשות סחורה,
צימוקים עם שקדים,
צימוקים עם שקדים מתוק מאוד,
(פלוני/מוישלה) יקום בריא ורענן,
(פלוני/מוישלה) ילמד תורה,
תורה היא המצרך הטוב ביותר.
הרבי על הניגון
און ווי דער מנהג ביי אידישע הייזער נאך פון דורות צוריק, אז א וויג קינד פלעגט מען איינוויגן מיט א ליד אז תורה איז די בעסטע סחורה, אע"פ אז דאס איז א ווייג קינד, און ער פארשטייט נאך גארניט, אעפ"כ וויגט מען אים שוין מיט אַ שיר אַז די "תורה איז די בעסטע סחורה", "ווארים די נשמה דערהערט.
תרגום: וכפי המנהג בבתי ישראל מדורות קודמים, שילד קטן היו משכיבים אותו בעריסה עם שיר (שתוכנו הוא) שהתורה היא הסחורה הכי טובה, אע"פ שזה ילד קטן, והוא לא מבין כלום, אעפ"כ משכיבים אותו עם השיר שתורה היא הסחורה הכי טובה כי הנשמה קולטת.
מזינגט טאַקע דעם ליד אין שפת א מדינה, אָבער דער תוכן דערפון איז, אַז די תורה איז דער בעסטער סחורה, וואָס דאס איז דאָך דער זעלבער תוכן פֿון "כי טוב סחרה מכל סחורה" ואס מ'זאגט צו א גרויסן.
ולכאורה פארוואס זאגט מען אז די "תורה איז די בעסטע סחורה ", און נישט די מעלה אז די תורה איז "שעשועים וגו' לפניו", און "נעלמה מעין כל חי"? איז דער ביאור בזה: אז דער חינוך דארף דאך זיין אין אן אופן פון "על פי דרכו" - איז ער ניט שייך צו פארשטיין, או דערפאר זאגט מען אים אז די "תורה איז די בעסטע סחורה ", ווארום אין א ענין של סחורה קען ער שוין האבן א הבנה.[1].
כידוע מנהג ישראל מדורי דורות לתלות שיר המעלות בחדרו של הילד תיכף משנולד, וכמו כן נהגו נשי ישראל לשיר לילדיהם שיר ערש שתוכנו "כי טוב סחרה מכל סחורה" ("די תורה איז די בעסטע סחורה"), וזאת לפני שידע הנער להבחין בין טוב לרע, לפני שמתחיל לדבר, תינוק שנולד זה עתה. והרי ידוע מ"ש הרשב"א עד כמה צריכים להזהר ולהקפיד על מנהג נשים זקנות בישראל[2].