ספר הפליאה

ספר הפליאה המיוחס לרבי נחוניה בן הקנה, הוא לקט מאוחר של פירושי [[תורת הקבלה|מקובלים}} לפרשת בראשית.

חלק גדול מהספר כתוב כדו-שיח בין סבא ונכדו, והוא מראה במקומות רבים מדוע לא ניתן להבין את התורה רק בדרך הפשט, ומוכרחים לפרש אותה על פי הסוד.

אודות הספר

בספר 'שם הגדולים', כותב החיד"א את המסורות השונות בדבר זהות המחבר, וכותב שהמילה 'פליאה' הוא בגימטריה 'נחוניא' עם הכולל.

הספר נדפס לראשונה בקוריץ בשנת תקמ"ד, והחל ממהדורת הדפוס הראשונה ובמהדורות רבות לאורך השנים הוא נדפס יחד עם ספר הקנה העוסק בטעמי המצוות, ונכתב כנראה בידי אותו המחבר והמלקט.

בשער הספר כפי שנדפס בשנת תרמ"ד בפרעמישלא, נכתב שספר זה הוא אחד מארבעים ותשעה 'קנים'.

(בספר עשרה מאמרות לרבי מנחם עזריה מפאנו מיוחס הספר לרבי אביגדור קרא מפראג, שנפטר בשנת ה'קצ"ט).

על פי ספריו של רבי חיים ויטאל, האריז"ל שיבח את הכתוב בספר הפליאה והסתמך עליו בהרחבה, אך רבי משה קורדוברו מצטט בספרו פרדס רימונים במקומות רבים את ספר הקנה וספר הפליאה (כשהוא מכנה אותו 'ספר התמונה') ומתפלמס עם דבריו

לטענת הרב כשר, בשל קטעים שונים שנכללו בספר במהדורות שונות בהם מופיעים ביטויים העלולים להתפרש ככפירה או שמנוגדות להלכה, היו שהתנזרו משימוש בספר.

בתורת רבותינו נשיאינו

ענינים שונים בכתבי רבותינו נשיאינו מיוסדים על הלשונות והביאורים שנכללו בספר זה, ואף ציינו אליו במפורש, כך לדוגמא הלשון "מאן דנפח מתוכיה נפח - מתוכיותו ופנימיותו", ועוד.

קישורים חיצוניים

• ספר הפליאה, באתר היברו בוקס