ישראל חסדן
הרב ישראל זכריה מענדל חסדן
תולדות חיים
נולד בשנת בה' כסלו תרס"ז למשפחה חב"דית בעיר הומיל שברוסיה, זמן קצר לפני מלחמת העולם הראשונה.
בגיל 3 בלבד התייתם מאביו, וגדל בבית דודו ר' זלמן חסדן.
לאחר המלחמה, חווה כילד את המהפכות שהובילו לעליית הקומינסטים לשלטון, ולאחר מכן נאלץ יחד עם משפחתו להצניע את לימודיו ואת הקפדתו על שמירת הזהות היהודית.
כשהגיע לגיל 17, החליטו הוריו להבריח אותו מרוסיה כדי לאפשר לו ללמוד תורה ולקיים מצוות בלי חשש, וצירפו אותו לקבוצה של תלמידי ישיבת נובהרדוק שהבריחו את הגבול לפולין תוך סיכון עצמי גדול[1].
לאחר מספר מעצרים הצליחו להבריח את הגבול, ובהסכמת ראש הקבוצה נכנס ללמוד בסניף ישיבת תומכי תמימים בפולין, שם גם הוסמך כשוחט ובודק, ובהמשך עבר לללמוד ולהתגורר בקרבת מקום לדודו ר' שמואל חסדן אשר גר בלטביה, והתחתן עם בת דודתו רעייתו מרת לאה.
זמן קצר לפני שפרצה מלחמת העולם השניה הוצעה לו משרת רב ושוחט בשבדיה, ובברכתו של אדמו"ר הריי"צ קיבל את התפקיד ועבר להתגורר בשבדיה, ומשם זכה לסייע בפעולות לחילוץ אדמו"ר הריי"צ מאדמת אירופה הבוערת[2], וכן לספק ליהודים נוספים רבים אשרות רישמיות באמצעותם הצליחו לברוח מהשואה.
בשנת תש"ב פנה אליו אדמו"ר הריי"צ בעניין הצלחת בתו וחתנו למשפחת הורנשטיין, וכן בנוגע להצלת הספריה[3].
בשנת תש"ח עבר בברכתו של אדמו"ר הריי"צ לדרום אפריקה, והחל לשמש כרב הקהילה היהודית בוורמבאטס.
זמן קצר לאחר הגעתו לדרום אפריקה, נפטרה רעייתו ללא שהותירה ילדים, ולמרות שנותר ערירי מכל משפחתו שנרצחה על ידי הנאצים והבולשביקים, התחתן בשנית ונשא רעייתו מרת עלקא.
כאשר הוצע לו לעבור לכהן בקהילה יהודית גדולה יותר, קיבל את התפקיד רק לאחר שהתנה זאת בבניית מקווה טהרה במקום, ולאחר שהגיע למקום והקהילה התנערה, ניהל מלחמה עיקשת לבניית המקווה, ובסופו של דבר זה הוביל להתפטרותו והוא חזר לכהן כרב בקהילה הקודמת, עד שכעבור מספר שנים עבר ליוהנסבורג, בה שימש כראש השוחטים, ובמקביל הקפיד על מסירת שיעורי תורה.
במשך שנות מגוריו ביוהנסבורג, שבדרום אפריקה, עמד בקשרי מכתבים עם רבותינו נשיאינו[4] ונטל חלק בפרוייקטים שונים הקשורים עם חיזוק טהרת המשפחה ובניית מקוואות.
היה פעיל במחלקה הסקנדינבית של וועד ההצלה ועסק בסיוע לניצולי השואה שהגיעו מארצות המוות, ונמנה על מייסדי סמינר 'בית יעקב' בלידינגו, ליד שטוקהולם.
לאורך השנים פרסם מאמרים בעיתונים היהודים השונים שיצאו לאור באזורים בהן פעל, ובן השאר השתמש בשמות העט 'בן-דוד' ו'זכריה-מנדל'.
נפטר בשנת תשנ"ב.
משפחתו
- בנו, ר' דוד יצחק חסדן[5]
- בתו מרת אביגיל, רעיית ר' נחמיה טיילור
קישורים חיצוניים
- תשורה מנישואי נכדו, המלקטת מכתבים שקיבל מרבותינו נשיאינו ותקציר תולדות חייו (אנגלית)
הערות שוליים
- ↑ תיאורו בגוף ראשון אודות המסע, נדפס ב'לב הארי' (נקריץ), עמוד סז.
- ↑ 'בבוא כל ישראל', ועד חיילי בית דוד תשרי תשפ"ג עמוד 70.
- ↑ אגרות קודש חלק ו', אגרת א'תקצו. 'ספריית ליובאוויטש' (לוין) עמוד קיח. תולדות חב"ד בפולין ליטא ולטביה, הצלת הספריה מאירופה.
- ↑ ראו לדוגמא אגרות קודש חלק ט' (תש"ו-תש"ח), אגרות ג'קו וג'קלב (הסתדרות הר"מ חייקין בשטוקהולם), אגרת ג'קעג (מקוה בגעטבורג ותמיכה כספית בנסיעת נשים למקוואות), חלק י' אגרת ג'תפו (הרחבת החינוך הכשר באפריקה הדרומית), ג'תקלב (חינוך), ועוד.
- ↑ התחתן עם מרת פייגע בת ר' יוסף חיים סלאווין בח' שבט תשמ"ב.