סעודת ראש חודש
סעודות ראש חודש היא סעודה מיוחדת שנוהגים לערוך לכבוד ראש חודש והיא נחשבת לסעודת מצווה.
מקור המנהג הוא בסעודה שערכו לכבוד עדי קידוש החודש כדי שיהיו רגילים לבוא, כשהדבר היה נהוג כבר בזמן מלכי ישראל, והמנהג מופיע אף להלכה בשולחן ערוך.
הרחבהעריכה
כבר בנביא מסופר[1] במעשה דוד ויהונתן שהיה נהוג אצל שאול המלך לערוך סעודה מיוחדת לכבוד ראש חודש.
במדרשי ההלכה של חז"ל[2] מובא שכל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש-השנה חוץ ממה שמוציא עבור ראשי חדשים, ואם מוסיף, מוסיפין לו.
הדבר נפסק להלכה בשולחן ערוך[3] ש"מצוה להרבות בסעודת ראש חודש"[4].
ההלכה אוסרת לצום בראש חודש אך אין חיוב ליטול ידיים לסעודה[5].
בעל ערוך השולחן כבר הביע תמיהה על כך שבפועל בזמנו המנהג לא היה נפוץ כלל, וכתב שאף שהנכון הוא לקיים את המנהג "מה נעשה שיד הזמן קשתה עלינו?", ומכל מקום כדאי להדר ולכל הפחות להוסיף מאכל כל שהוא בסעודת ראש חודש כדי לציין את חשיבות הסעודה[6], ובכף החיים כתב שמי שנוטל ידיים בימות החול, שישתדל לבצוע על 'לחם משנה' כדי לכבד את הסעודה יותר מימות החול.
עיקר זמן הסעודה הוא בבוקרו של ראש חודש, ולא בערב ראש חודש.
הבעל שם טוב נהג לערוך מידי ראש חודש סעודה עם תלמידיו החבריא קדישא, והמנהג נפוץ אצל הרבה מקהילות החסידים.
בשיחת שבת פרשת קרח תש"נ שחלה בראש חודש תמוז, הציע הרבי תקנה שבכל קהילה ומקום יתאספו ויערכו התוועדויות קהילתיות בקשר עם ראש חודש, ולקשר את ההתוועדות הזו עם שיעורי תורה לרבים ונתינת צדקה[7].
הרבי עצמו, למרות שלא נהג ליטול ידיים בימות החול, הקפיד ליטול ידיים לסעודה על לחם בכל ראש חודש[8], והזכיר מספר פעמים את המעלה בכך שסעודת ראש חודש שנמשכה לתוך הלילה, ניתן לומר 'יעלה ויבוא', וכך נהג בפועל[9].
טעמי הסעודהעריכה
אודות הטעם למנהג לערוך סעודה מיוחדת לכבוד ראש חודש, הובאו מספר הסברים:
- לבטא את חשיבות היום שהוא 'זמן כפרה' לישראל[10]
- להזכיר את תפילת המוספין ושזהו יום האסור בעשיית מלאכה לנשים ויש בכך יום טוב גם לגברים
- זכר לסעודה שהיו עושים בזמן הסנהדרין לעדים שבאו אליהם להעיד על ראיית הלבנה, כדי לקבוע ראש-חודש[11]
לקריאה נוספתעריכה
- דיני ומנהגי ראש חודש - חב"ד, פרק חמישי
הערות שוליים
- ↑ שמואל א' פרק כ'.
- ↑ פסיקתא, וכן בויקרא רבה פרשה ל.
- ↑ סימן תי"ט.
- ↑ וגדולי ישראל התייחסו לכך שסימן זה וכן הסימן שעוסק בסעודת מלווה מלכה יוצאים דופן בכך שכוללים סעיף קצר אחד בלבד שיכל להיכלל בסימנים אחרים, והוצבו כשסימן בפני עצמו כדי להראות על החשיבות והחביבות שלהם.
- ↑ מהסיבה הזו, מי ששכח לומר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון, אינו חוזר ומברך היות ואין לו חיוב לאכול כלל.
- ↑ ערוך השולחן תיט, ב.
- ↑ ספר השיחות תש"B חלק ב' עמוד 539.
- ↑ מעשה מלך עמוד 160.
- ↑ שולחן ערוך סימן קפח.
- ↑ כלבו. רוקח. לבוש, ועוד.
- ↑ כלבו.