עפעפיים

העפעפיים הן העור הנסגר ומכסה את העיניים בעת השינה, ובלשון ארמית נקראות "גבינין" או "דוקין". ככל שאר אברי הגוף, גם העפעפיים רומזות על העניינים הנעלים ברוחניות מהם הן משתלשלות.

באדם

שורש עניין הראיה הוא בחכמה שבמוח, ולכן בשעת השינה (כשמסתלק אור וכח השכל מכלי וחומר המוח) מסתלק אור הראיה מהעיניים, ואז הן נסגרות מעצמן ומכוסות בעפעפיים.

באדם העליון (זעיר אנפין דאצילות)

עניין השינה למעלה הוא זמן הגלות, והוא נגרם כתוצאה של הסתלקות המוחין מהמידות (המידות, זעיר אנפין, נקראות "אדם העליון").

בדרגות נעלות יותר

בדקות יותר מבואר עניין השינה וסגירת העפעפיים גם במדרגות נעלות יותר (ועניינים אלו מובאים ומתבארים בכמה מאמרי חסידות): בחכמה סתימאה, בגלגלתא, ואפילו בז' תחתונות דעתיק. אבל בפשטות העניין, שינה שייך רק אצל מי שיכול להיות ער, שאצלו יכול אור השכל להאיר או להסתלק. בדרגות הנעלות שלמעלה מאצילות אין זה שייך כל כך.

בנגלה דתורה

עניין השינה למעלה (כביכול) מובא גם בנגלה דתורה. שואלת הגמרא על פסוקי התהילים המדברים (כביכול) על שנתו של הקב"ה ("עורה למה תישן ה'", "ויקץ כישן ה'") – "וכי שינה יש לפניו? ועונה: "אלא בזמן שישראל שרויין בצער ועובדי כוכבים בנחת ושלוה".

בפנימיות עתיק

לגבי פנימיות עתיק (רדל"א אומר הזוהר כל מה שבא מצד החסדים אין כיסוי על עיניו ולא עפעפיים - וכל שכן "הראש הלבן" (פנימיות עתיק, עליו נאמר "לית שמאלה בהאי עתיקא" – שכולו חסדים בלבד). אמר ר' שמעון לר' אבא היכן רמוז דבר זה? ענה לו בדגי הים, שאין כסוי לעיניהם ואין להם גבינים, ואינם ישנים ואינם צריכים שמירה על עיניהם. ואם הם כך - כל שכן עתיקא.

מסביר זאת אדמו"ר הצ"צ, שאתערותא דלתתא ומעשה התחתונים מגיע רק עד ז' תחתונות דעתיק, ועל כן בבחינה זו (ג"ר דעתיק, שמשם נמשך הטל) אין העוון תופס מקום, ולכן לא שייך שם כלל הסתלקות האורות מחמת מעשה התחתונים – וממילא גם לא שייכת סגירת העיניים (ולכן אין שם עפעפיים).

עניינו בעבודת ה'

עניין פקיחת העיניים בעבודה הוא "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיךירח וכוכבים אשר כוננת" - שצריך להיות במעמד ומצב כזה אשר רק ישא את עיניו יבוא מיד לההכרה והקריאה "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד".