כורש
כּוֹרֶשׁ היה מלכה הראשון של הממלכה הפרסית, ואביו של אחשורוש. נודע בשל הסכמתו לתת ליהודים להקים את בית המקדש השני.
תולדות חיים
כורש נולד לאביו "כנבוזי הראשון" שהיה מלך על מדינת אנשאן[1] מצאצאי תירס בן יפת. על פי גרסא אחרת היה כורש בנה של ביתו של מלך פרס, שהתחתנה בלא רשות אביה עם אחד משרי המלך. מלך פרס שכעס עליהם לקח את כורש שהיה אז תינוק וציווה לזרוק אותו ביער מלא בחיות רעות, לכורש אומנם נעשה נס והגיעה כלבה שגידלה אותו, ובשל כך נקרא "כורש" שפירושו הוא כלב.
כורש גדל ביער וקיבץ סביבו חבורת בריונים, ששמע על כך סבו הוא עלה למלחמה נגדו, אולם כורש ניצח אותו ולקח את כס המלוכה. דרויש מלך מדי ששמע על כך השיא את ביתו איתו, ולכן אחר עלו שניהם ביחד והרגו את בלשאצר וכבשו את הממלכה הבבלית[2].
כורש מלך במשך חמש שנים החל משנת ג'שפ"ז עד לשנת ג'שצ"ב, לאחר מלך דריוש המדי שמת באותה שנה ולאחר מכן עלה בנו של כורש אחשורוש.
בתקופת כהונתו הוא אישר ליהודים לחזור לארצם ולהקים את בית המקדש השני ואף נתן ליהודים כסף בשל כך, בספר ישעיה הוא אף כונה בשל כך בשם "משיח"[3].
בגמרא[4] מסופר שהיתה לכורש אפשרות לבנות את המקדש ולקבץ את הגלויות בעצמו, אך הוא הסתפק רק בנתינת רשות לעליה ולבניה. בפועל, בניית המקדש התעכבה עד לאחר סיום מלכותו של אחשורוש שמלך 14 שנים.
בתורת החסידות
בגמרא נאמר על כך שכורש החמיץ בכך שאמר לבנות את בית המקדש מעצים בולטים ולא מאבנים, בתורת החסידות מוסבר שהסיבה שהיא שלאבנים שהם מבחינת דומם יש שורש יותר גבוהה, מה שאין כן בעצים שהם צומח יש בחינה פחותה יותר[5], הרבי מביא שדווקא זה שעם ישראל חי תחת שלטון חופשי כגון של כורש ואחשורוש, הדבר גרם להם לרדת מהדרך[6].
הרבי מביא שהמעלה של בית המקדש השני היתה, שהוא נבנה ברשות מלך בשר ודם שהוא כורש[7].
| הקודם: --- |
מלכי פרס ג' אלפים שפ"ז - ג' אלפים שצ"ב |
הבא: אחשוורוש |