אברהם יצחק קוק
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, המכונה הראי"ה קוק, היה ידיד חב"ד גדול למרות חילוקי דעות שהיו לו עם מנהיגי הציבור החרדי.
תולדותיו
הרב קוק נולד בלטביה בשנת תרכ"ה וכיהן ברבנות בערי לטביה. בשנת תרס"ד עלה לארץ הקודש כיהן כרב ביפו, שם פישר בין הקהילת חב"ד למתנגדים.
בשנת תר"פ הרב קוק הקים את ישיבת 'מרכז הרב' בירושלים.
בשנת תרפ"א נבחר על ידי הציונים לרבה הראשי של ארץ ישראל.
חיבר ספרי הלכה רבים, ספרי הגות ועוד. רובם יצאו לאור לאחר פטירתו.
נפטר בג' אלול תרצ"ה.
הקשר לחב"ד
הרב קוק הוא מגזע חסידי חב"ד מצד אימו, ובמשך השנים היה בקשר עם חסידי חב"ד ואדמו"ר הריי"צ. אמו פערל-ז’אלאטה היתה בתו של רבי רפאל, תלמיד ישיבת וולוז’ין, אשר מצא את דרכו לחסידות חב"ד, והיה קשור לאדמו"ר הצמח צדק. רבי רפאל שתלמיד-חכם גדול היה, הקים את השטיבעל החבד”י בגריבה, עיירת הולדתו של הרב קוק, במחוז קורלאנד שבלטביה. רבי רפאל היה גם מי שהביא לעיירה את המשפיע-החוזר הגדול ר’ יחזקאל יאנווער זצ”ל “החוזר מקאפוסט” לקהל החסידים בעיירה ובסביבה. הרב הספיק בילדותו לשמוע את שיחותיו של “החוזר” והושפע מהן רבות, כפי שהעיד באוזני תלמידיו.
במהלך ביקור אדמו"ר הריי"צ בארץ הקודש, נפגש עם הרב קוק למרות מחאת ר' עמרם בלוי, מנהיג נטורי קרתא.
סייע לכמה מחסידי חב"ד לצאת מברית המועצות.
כאשר חלה הרב קוק, ביקשו רבני חב"ד להתפלל עבורו, ואדמו"ר הריי"צ שיגר אליו מכתב מיוחד בו הודיע כי תלמידי ישיבת תומכי תמימים אטווצק שבפולין התפללו לרפואתו.