תמים
תמים הוא כינוי לבחור הלומד בישיבות תומכי תמימים. מקור הכינוי הוא משם הישיבה "תומכי תמימים", ועל שם היותוו תמים ושלם בעקבות כך שהוא לומד הן את תורת הנגלה והן את תורת החסידות.
מהות השם
בעת ההקפות בשמחת תורה בשנת תרנ"ט, הכריז מייסד הישיבה אדמו"ר הרש"ב, כי לישיבה שהקים שנתיים קודם-לכן ועדיין לא נקראה בשם ייקראו תומכי תמימים, ואילו) "והתלמידים הלומדים בה ומתנהגים ברוחה - קרויים תמימים", ברוח הפסוק "תומכי תמימים הושיעה נא" אותו קוראים בעת ההקפות.
השם "תמים" וכן השם תומכי תמימים מבטא את חידושה של הישיבה והלומדים בה, בכך שלומדים בה הן את תורת הנגלה והן את תורת הנסתר בתורת החסידות.
המהות
רבותינו נשיאנו התייחסו אל התמימים כאל ילדיהם הפרטיים, והשקיעו ודאגו לחינוכם.
עוד אמר אדמו"ר הרש"ב, "התמימים תפקידם הוא להיות נרות להאיר" - להאיר את סביבתם באור התורה והמצוות.
הרבי ראה בתמימים כילדיו ממש ואף בכל ערב יום כיפור בזמן בו נוהג האב לברך את ילדיו, מתכנסים כל התמימים בזאל הקטן והרבי מברכם את "ברכת הבנים".
פעם אמר הרבי בהתוועדות: "געשטעקט א פוס אין תומכי תמימים איז א תמים פאר אייביק!" [= מי שתוקע רגל בתומכי תמימים, הוא תמים לנצח!]. פעמים שעברו אנשים בחלוקת הדולרים והזכירו שהיו 'פעם' תלמידי 'תומכי תמימים', העיר להם הרבי שגם כעת הם תלמידי הישיבה!
בהזדמנות אחרת התבטא הרבי שגם מי שלא זכה ללמוד בעצמו בתומכי תמימים אלא רק למד מתורתם של רבותינו נשיאינו - גם הוא נחשב מתלמידי התמימים וצריך להשתדל להתנהג באופן המתאים לכך[1][2].
ספר התמימים
| ערך מורחב – ספר התמימים |
על פי יוזמת הרבי (אותה שטח לפני הרבי הריי"צ, שעוד קודם הסתלקותו ביקש להכין רשימה מתלמדי התמימים לדורותיהם), לוקטו לספר אחד רשימת כל התמימים שלמדו בישיבה מעת ייסוד הישיבה עד לעת הדפסת הספר.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ שיחת אחרון של פסח תשל"ו, לקוטי שיחות חלק י"ד עמוד 324.
- ↑ ראה שיחת ל"ג בעומר תשל"ח