תפיסת ידי אדם

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

תפיסת ידי אדם הוא פסול בהלכות מקוואות המתייחס למצב בו כניסת המים למקווה התבצעה על ידי אדם.

מקור הפסול ומהותו

אחד המקורות הראשונים לפסול תפיסת ידי אדם הוא בתוספתא במסכת מקוואות שבה הברייתא מתייחסת לאדם שמטביל במקווה מגבת ותוך כדי הרמת המקווה זבו מתוכו שלושה לוגין מים למקווה, וקובעת שהדבר אירע אם לאחר שהגביה את המגבת לחלוטין ממימי המקווה ואין מגע בין המגבת למקווה, המים פסולים.

בהמשך הברייתא מובא "וכן היה רבי יוסי אומר זילף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה פסול, הוליכן עם הקרקע כשר". המשנה מתייחסת לאדם שהזרים בידיו וברגליו מים ישירות לבור המקווה, וקובעת שהמקווה פסול.

כך גם בתורת כהנים על פסוק אך מעין ובור מקוה מים, דרשו חז"ל "מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים". מכך למדו פסול שאובים שהן בידי אדם, ועל כן כל מים הבאים על ידי האדם פסול. לעומת זאת בתורת כהנים מביאים ראיה לכך, שפסול תפיסת ידי אדם הוא רק כשהמים הגיעו ישירות לבור המקווה על ידי האדם. את הדבר מוכיחים חז"ל מהפסוק "ויקרא יא לו" "אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר". מהמילה "בור" נלמד כי המקווה אינו אמור להיות דומה לחלוטין ל"מעיין" שכל הווייתו היא טבעית (בידי שמים), אלא ניתן לדמותו גם לבור שנחפר על ידי אדם. הגבול בין מעיין לבור מוגדר כאשר המים הצטברו יחדיו מכוח האדם, אך כניסתם הסופית לתוך הבור היתה מאליהם, דבר הנקרא "המשכה על גבי קרקע" .

כוונת האדם

לכוונת האדם ישנה משמעות נכבדת בפסול זה של תפיסת ידי אדם. התייחסות לכך אנו מוצאים במשנה בענין "המניח כלים תחת הצנור" כלומר אדם המניח כלים תחת קילוח המים במטרה שהמים יתקבצו שם ומשם ירדו לתוך המקווה, שהדבר גורם לפסילת המים, וגם לפי דעת בית הלל שמקילים בכך ומתירים את המים לטהרת המקווה, אין זה אלא אם עשה זאת ללא כוונה - ששכח את הכלים בחצר ורק אם בשעת הנחת הכלים לא היו עננים בשמים.

הדבר מוכח גם מהמשך הברייתא הנזכרת שבה מובאת דעת רבי יוסי אודות האדם המזלף בידיו מים למקווה, והוא קובע שהמים פסולים, ולמרות זאת הוא מסכים לקביעת המשנה קבוצת בני אדם או בעלי חיים העוברים ממקום למקום ו"זילפו בידיהם וברגליהם" כלומר שמתנועות הידיים והרגלים שבעת ההליכה ללא כוונה מיוחדת הם גרמו לטיפות המים לזרום לכיוון המקווה, המים כשרים ואינם נפסלים כדין מים שאובים שנכנסים למקווה שאין בו ארבעים סאה. ויותר מכך - "ולא עוד אלא עשו מקוה בתחלה כשר". גם אם כל המקווה מתחילתו נעשה מכח מים אלו, המקוה כשר.

תפיסת רגלי בהמה

הרא"ש מביא את דברי התוספתא האמורים, ומפרש שה"לגיון" הוא חיל רוכב סוסים וגמלים, ול' התוספתא מביא וכן שיירא, והיינו גם כן ההולכים בסוסים. ומחלק בין אדם לבהמה, שבאדם פסול בג' לוגין בלא המשכה, וברגלי בהמה אינו פוסל אפילו עשה מקוה בתחלה בלא המשכה.

בפירוש דברי הרא"ש נחלקו האחרונים. המעדני יום טוב מפרש כי הרא"ש מפרש את דברי הברייתא מכח הפסול של הוייתו על ידי טהרה, והחילוק בין אדם לבהמה הוא שאדם מקבל טומאה או לא. הרש"ב סובר כי פשט זה דחוק לפי משמעות המשנה שמדובר בפסול מים שאובים, ולכן הוא מפרש את שיטת הרא"ש בכך שמעשה שאינו מתוך בחירה אינו מתייחס לעושה: "וצריך לומר דהוא ז"ל סובר דדוקא תפיסת ידי אדם פוסל, משום שאין זה בידי שמים ואפילו בלא כוונה פוסל, אבל הנעשה על ידי הבהמה הרי זה כאלו נעשה בידי שמים. כי האדם יש לו דעת וכוונה והוא הוא העושה הדבר מפני שעושה בבחירה ורצון, ולכן גם אם אינו מכוין פוסל מפני שיש בו כוונה, אבל בהמה שאין בה דעת וכוונה שאינה עושה בבחירה ורצון, הרי זה כמו בידי שמים, וכמו אם הי' הרוח מביא את המים".