רצון

רצון היא הטיית הנפש - משיכתה לדבר חיצוני ממנה. הרצון הוא כוח מקיף, שלא מוגבל באיבר ספציפי בגוף אלא נמצא למעלה ממנו ומשפיע על כולו. כאשר כח הרצון רוצה משהו, הוא מתגבר על כל הכוחות האחרים ומגשים את רצונו ("אין דבר שעומד בפני הרצון"). בנוסף לרצון, כח מקיף נוסף הוא כוח התענוג.

מהות הרצון וביטולו לנפש

בשונה מכל הכחות, שיש להם מהות עצמאית, שעומדת בפני עצמה בלי הנפש, כל מציאות הרצון הוא הנפש. אין בו שום דבר נוסף על הנפש.

לשם המחשה, כאשר אדם משכיל בשכלו דבר שכל, גם אם המשכיל ימות השכל יישאר (על הספר או אצל תלמידיו וכיוצא בזה). אך אם אדם רוצה משהו, אין שום ממשות לרצון אם האדם ימות. הרצון הוא רק כלי ביטוי והתגלות של הנפש - של האדם הרוצה.

עם זאת, איננו הנפש עצמה. יש פה כבר יציאה מעצם הנפש וחתירה למקום חיצוני.

רצון באלוקות

ערך מורחב – כתר

עם הבנת הנושא איך שהוא אצל האדם - ניתן להבין אותו אצל הבורא: זוהי הדרגה שהבורא מתחיל לחפוץ בבריאת העולמות. אמנם אין פה דבר זולת הרצון שלו, (בשונה מהשלב בו הוא התחיל בפועל לברוא עולמות נפרדים ממנו), אך אין זה עצמותו.

דרגות ברצון

כל רצון ניתן לסווג אותו למספר קטגוריות:

פנימיות הרצון

זהו הרצון האמיתי של האדם, כוונתו הפנימית וכל שאר הפעולות והרצונות שנגררות ממנו אינם אלא חיצוניות.

למשל, כאשר האדם יוצא לעבוד, גם אם יש לו רצון בעבודתו, אין זה הרצון האמיתי. אין זה אלא חיצוניות הרצון. הרצון האמיתי הוא להרוויח כסף. וגם זה אין זה עדיין תכלית הרצון. תכלית הרצון בכסף הוא על מנת לפרנס את עצמו ואת משפחתו. והרצון הזה נובע מהרצון האמיתי - הפנימי והמהותי - רצונו של האדם בחיים. חפצו של האדם להמשיך להתקיים.

חיצוניות הרצון

זהו רצון שמגיע בשביל דבר אחר. מלך שמכין סעודה גדולה לשריו ועבדיו החשובים, בהכרח שיישאר שאריות שאותם ייקחו עובדי המטבח, ויישארו עצמות אותם ייקחו הכלבים. מובן שרצונו של המלך במאכל לכלבים לא הניע אותו לעשות את כל הסעודה. זהו חיצוניות הרצון בלבד. פנימיות הרצון זה שריו החשובים.

גם ברצונו של הבורא בעולמות, יש חיצוניות הרצון ופנימיות הרצון: מטרתו של העולם היא שיעשו ממנו דירה לבורא, על ידי יהודים שיקיימו תורה ומצוות. היהודים והתורה זהו הרצון הפנימי של הבורא. שאר העולם זה הרצון החיצוני שלו. (ואם ח"ו יהודי עובר עבירה זהו נגד רצון ה').

כאשר יהודי יודע את האמת, שהרצון האמיתי של הבורא הוא תורה ומצוות, (למרות שאם יבחר בדברים אחרים בעולם - יכול להיות שהוא ישרת את האינטרסים שלו יותר, אבל הוא מוותר על הכל ו)בוחר לקיים את פנימיות רצון הבורא.

רצון עצמי

כל סוגי הרצון האמורים לעיל, הם רצונות של הנפש לדבר מסוים, מפני מעלתו של הדבר. האדם רוצה לעבוד, כי על ידי זה הוא ירוויח כסף. הוא לא ירצה בדבר שלא מביא לו תועלת. בדקות - מה שמביא לרצון זה המעלה של הדבר הרצוי, ולא בחירתו החופשית של הרוצה. (במובן מסוים זה לא הוא הרוצה, אלא האובייקט הנרצה מכריח אותו להירצות).

ישנו סוג רצון, שהאדם רוצה משהו לא מפני המעלות והתועלת שיש בדבר, אלא כי כך הוא רצה. זהו רצונו ובחירתו. פה עצמיות הנפש שלו מתגלה.

להמחשה: אם אדם רוצה להתפרנס, וצריך לשם כך סכום כספי מסוים, גם אם יחסר כמה שקלים מהסכום הרצון שלו ימומש פחות או יותר. לעומת זאת, אם אדם רוצה את אותו סכום, לא מצד הסכום אלא כי הוא רוצה, אזי אם יחסר ולו שקל רצונו לא יתמלא.

קשה להביא דוגמה לרצון זה, כי במושגים שלנו לרצות בדבר חסר תועלת זה סתם התעקשות, אבל אצל הבורא קיים כזה דבר. זה שהבורא חפץ בלהתגלות, לברוא את כל העולמות, זה לא כי (ח"ו) יש מעלה בכך אלא כי כך הוא רוצה.

שליטתו על כל הכוחות

כאשר הרצון רוצה משהו, אזי הוא שולט על כל כוחות הנפש, וממלא את רצונו.

לעומת תענוג, שמכווין את הכוחות ומוסיף להם חיות, תכונת הרצון היא בעיקר ללכת ב"דווקא". 'אני רוצה וזהו'...

עם זאת, כתוב כי "אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ", זאת אומרת שעל ידי הרצון הכוחות פועלים יותר טוב.

לעיון במקורות

ד"ה שמיני עצרת בהמשך תרס"ו

ד"ה לך לך וד"ה כי ידעתיו תרס"ו

ד"ה בלילה ההוא תש"כ