יחוד אחור באחור

יחוד אחור באחור הינו התאחדות והשפעה של חיצוניות המשפיע לחיצוניות המקבל, והוא מסמל קשר ברובד החיצוני בלבד, ללא רצון ותענוג פנימי. למרות החיסרון ביחוד זה שהינו חיצוני בלבד, מהווה הוא הכנה והקדמה מוכרחת ליחוד פנים בפנים, שהינו שלימות היחוד.

משמעות היחוד

ענינו של כל יחוד, הוא חיבור בין המשפיע והמקבל.

בכל 'משפיע' ו'מקבל' יש את בחינת הפנים שבו – כמו שבאדם בצד הקידמי האדם יכול לבטא את הרצון והתענוג שלו וניכרת החיות שלו, ולעומת זאת יש את הצד האחורי, שבו לא ניכר כל כך החיות והתענוג, והוא מבטא בעיקר את הצד החיצוני והמעשה בפועל.

באופן פעולת היחוד של המשפיע והמקבל ישנם מספר אופנים, כאשר האופן הנעלה ביותר הוא 'יחוד פנים בפנים', שהפנימיות של המשפיע חודרת בפנימיות של המקבל, וזאת על ידי שהפעולה נעשית במלוא הכוונה, ולא באופן חיצוני בלבד. לעומת זאת האופן הנחות ביותר הוא כאשר ההשפעה היא חיצונית בלבד, דבר הבא לידי ביטוי בכך שהמשפיע לא מביט כלפי המקבל והוא משפיע לו רק בדרך אגב, וגם מצד המקבל – הוא מקבל זאת רק בחיצוניות שלו, בצד ה'אחורי'.

בתחילת הבריאה, נבראו ה'משפיע' וה'מקבל' – אדם ואשתו – בגוף אחד, כאשר הם פנו עורף זה לזה, דבר המבטא את העובדה שתחילת העבודה היא באופן של יחוד 'אחור באחור', וזוהי ההכנה שמביאה ופועלת את היחוד הפנימי של 'פנים בפנים', כפי הסדר בכל השפעה, שההשפעה והקירבה החיצונית היא הקדמה והכנה להשפעה והקירבה הפנימית.

ההשפעה האלוקית בזמן הגלות היא באופן של 'אחור באחור', כאשר רק החיצוניות של האור האלוקי יורד בעולם, וגם מה שכן חודר בעולם זהו רק באופן חיצוני אך לא מתלבש בו בפנימיות, ורק לעתיד לבוא תתגלה פנימיות האלוקות שתחדור בפנימיות הנבראים.

בעבודת השם

משמעות יחוד זה בעבודת השם הוא קיום המצוות, כאשר האדם שהוא ה'מקבל' מקיים בכוחות החיצוניים במעשה בפועל את רצון השם, ובכך מתקשר הוא ל'חיצוניות' הרצון של הקב"ה, זאת לעומת לימוד התורה שהינו יחוד פנימי, ובפרטיות יותר, קיום המצוות מצד טעמים חיצוניים ללא רצון בקיום ציווי השם אלא מצד סיבות אחרות, ועושה זאת בלא תשוקה ורק כמצוות אנשים מלומדה.

כאשר היחוד הוא חיצוני בלבד בבחינת 'אחור באחור', יש עדיין נתינת מקום לחטא, ולכן התכלית היא דווקא שלימות היחוד באופן של פנים בפנים.

ההכרח בהקדמת היחוד החיצוני

בחסידות מובאים מספר משלים המבארים את ההכרח בהקדמת היחוד וההשפעה החיצונית כהקדמה ליחוד הפנימי, כגון הקשר בין אב ובנו הקטן, שכדי שהאב יוכל להשתעשע עמו ולהשפיע לו בעונג פנימי, צריך הוא קודם להתכופף אל בנו ולהרים אותו אליו, כאשר פעולת הקירוב הראשונית הינה חיצונית בלבד, ודווקא על ידה יכול להגיע הקירוב הפנימי.

על דרך זה בין רב ותלמיד, שכדי שהתלמיד יתקרב לרב נהגו חז"ל לפתוח את הדברים במילתא דבדיחותא, שזהו קירוב חיצוני, ודווקא על ידי זה שנעשה הקירוב - ישבו לפניהם התלמידים באימה ויראה פנימית וקיבלו את דברי התורה שלהם באופן פנימי.

עצם העובדה שהיחוד החיצוני הינו הקדמה להשפעה הפנימית, מלמד על כך שמקורו נעלה יותר והוא קשור עם בחינת המקיף, והוא פועל על פעולות היחוד כולו שיהיה באופן נעלה יותר.

באותיות האל"ף-בי"ת

באותיות האל"ף-בי"ת צורת האותיות מרמזת על התוכן הרוחני שלהם, וכך גם היחס בין האותיות בסדר שהן מסודרות אחת אחרי השניה.

צורתה של האות גימ"ל הינה עם הפנים כלפי האות דל"ת, אך האות ד' מפנה את העורף שלה – הצד האחורי - כלפי האות גימ"ל, מה שמבטא את העובדה שהן אינן 'מסתכלות' אחת על השניה, וההשפעה ביניהם מתקיימת באופן של 'אחור באחור'.

כפי שהוסבר קודם, היחוד החיצוני של 'אחור באחור' הוא הקדמה ליחוד פנימי של 'פנים בפנים', וגם דבר זה בא לידי ביטוי בסדר האותיות, שלאחר היחוד החיצוני של 'אחור באחור' באות דל"ת, מגיעה האות ה"א שבצורתה – האות יו"ד מופנית כלפי ה'פנים' של האות וה'פנים' של האות פונות כלפי האות יו"ד – יחוד פנים בפנים.

בדומה לאות דל"ת, כך הוא גם באות צדי"ק עצמה, שהצורה שלה מורכבת מהאות נו"ן ואות יו"ד הפוכה, שמסמלת גם היא את אופן היחוד של 'אחור באחור' כשהמשפיע והמקבל לא מפנים את הפנים זה לזה.

ראו גם

• אחוריים
• נסירה

מקורות לעיון

• קונטרס ומעין מאמרים ב' ז'.
• דרך מצוותיך שורש מצוות גיד הנשה.