חיים משה יהודה בלוי
|
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
הרב חיים משה יהודה הכהן בלוי ד' חשוןן תרע"ג - י' אייר תשס"ג) היה רב בכמה בתי כנסת.
תולדות חיים
נולד בשנת תרע"ג בהמבורג שבגרמניה לרב ר' ירמיהו הכהן וללאה.
ראשית לימודיו היה תחת השגחתו של אביו, ואחר-כך למד בחוסט שבהונגריה מפי הרב ר' יוסף צבי דושינסקי. בשנת תרצ"ב עבר ללמוד בישיבת מיר שבליטא
בעת מלחמת העולם השניה ברח יחד עם שאר תלמידי הישיבה לעיר וילנא שהייתה אמורה להסתפח לליטא שהייתה אז נייטראלית (ולאחרי זה סופחה לרוסיה).
לאחרי תקופה ממושכת בעיר ווילנא, ההגיעה שמועה שהשלטון הרוסי מוכן לתת ויזות יציאה תמורת סכום של מאתים דולרים אמריקאים עבור כל בחור ובחור, בעקבות כך החלו בחורי הישיבה להתארגן לנסיעה.סמוך לנסיעתם, התחתן ר' משה יהודה עם זוגתו מרת חנה חיה הנה שוחט, ממשפחה חשובה בעיר טלז שבליטא. החתונה התקיימה בסלבודקה, בחשאי בי"ג שבט תש"א.
הישיבה עברה מוילנא דרך סיביר ליפן, ואחר-כך לשנחאי, שם נשארו שש שנים עד תום המלחמה.
מקום מגוריו בשנחאי היה בסמיכות לישיבת תומכי תמימים, ועם הזמן התיידד עם תלמידי התמימים,, ולאט לאט נטה לבו יותר ויותר לדרך חסידות חב"ד והתרחק יותר ויותר מדרך המוסר.
בשנת תש"ז קיבל מגיסו הרחמ"א חודקוב "אפידעיוויד" (הבטחת מוסד תורני בארצות הברית שמקבל עליו האחריות לפרנסתם) מישיבת תות"ל נ. י., וכך קיבל אשרת כניסה לארצות הברית.
כאשר הגיע לארצות הברית התגורר במחיצת גיסו הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב והתפעל מאוד מאישיותו. בהכנסו ליחידות אצל אדמו"ר הריי"צ אמר בהתפעלות לרבי על גיסו: "הנני רואה לראשונה יהודי שכל-כולו לשם שמים". ענה לו הריי"צ: "יש חב"ד חג"ת ונהי"מ, ישנם כאלו שהם שלמים רק בחב"ד אבל לא בחג"ת ונהי"ם, וישנם כאלו שהם שלמים בחג"ת אבל לא בחב"ד ונהי"ם, וישנם כאלו שהם שלמים רק בנהי"מ (במעשיהם), אבל לא בחב"ד וחג"ת, אבל הוא - הרב חודקוב - שלם בכל!".
בהשפעת גיסו (הרב חודקוב), שלח את בניו ללמוד בישיבת תומכי תמימים ואת בנותיו לבית רבקה, והיה בא לכל התוועדויותיו של הרבי ביומי דפגרא ובחגים, כולל הליכה רגלית בחגים מאיסט ניו-יורק ומאוחר יותר מבורו פארק.
בארצות הברית הואכיהן במשך יובל שנים כרב בבית הכנסת ,כעשרים שנה בבית-הכנסת 'אהבת אחים' ובית-הכנסת 'קיטנער', באיסט ניו-יורק, ויותר משלושים שנה בבית-הכנסת 'אברהם וצבי הירש', בבורו פארק.
בי"ג כסלו תשמ"ג נפטרה אשתו, תחילה לא עלה בדעתו כלל להתחתן שוב. אבל הרבי הורה לו כמה פעמים, ועד כדי כך שכשביקשה בתו רחל לעבור עם משפחתה מקראון הייטס לדור עם אביה בבורו פארק (כדי שלא יהיה לבד), ושאלה את הרבי. המענה היה: שכדאי הדבר. אבל בתנאי, שזה לא ימנע ממנו לחפש זיווג שני, בעקבות כך הוא התחתן עם מרת איטא אנסבאכער.
המוציא לאור
בארצות הברית הגיע הזמן לחפש פרנסה, והרב בלוי הרגיש חובה לעצמו לעסוק בתחום רוחני, כשלמי תודה להשי"ת עבור שהצילו מכבשן האש. בהשגחה פרטית נודע שבן-דוד אביו, פרופ' אלכסנדר מרקס, רכש אוצר בלום של כתבי יד הראשונים. הרב בלוי נסע אליו לראות ולבדוק את אוצרו הטוב.
מר מארקס קיבלו בידידות ופתח לו את שערי ספרייתו. הרב בלוי מצא שם הרבה כתבי יד, וסיפר לכמה מגדולי התורה את מה שראו עיניו. כולם יעצו לו פה אחד שיקח ממנו לראשונה את הריטב"א על מסכת בבא בתרא. הרב בלוי ניגש אל המלאכה והעתיק את כתב היד כולו מתחילתו ועד סופו.
בהיותו מטופל בבנים הוצרך למקור פרנסה מיידי, ונודע לו שהמוסד "ישיבת ר' יצחק אלחנן" מעוניי לתת תמיכה הגונה לעבודה זו, אבל בתנאי שיעבוד אצלם בושינגטון-הייטס, דבר שלא היה לפי רוחו כלל. הוא החליט להתייעץ בזה עם אדמו"ר הריי"צ.
ביום חמישי, ט' חשון זכה להיכנס ליחידות, ושאל את פי אדמו"ר מהריי"צ בזה. הרבי השיבו בזה"ל: "איך האלט אז איהר זאלט די שטעלע אננעמען, אבער איהר זאלט ארבעטן אין דער היים" [=הנני סבור שעליך לקחת את המשרה, אך עליך לעבוד בבית]. אמר לו הרמ"י: שלא יסכימו לזה מנהלי הכולל שאצל ישיבת רי"א. שאלו הרבי: למה? והשיב: "ווייל זיי ווילן זיך מיט מיר פוצן" [=הם מעוניינים "להתהדר" בי]. השיבו הרבי בבת שחוק: "זיי ווילן זיך מיט אייך פוצן? זאלט איהר זיי גוט אויספוצן! [=הם רוצים להתהדר בך? אתה תהדר אותם טוב מאוד]... הרבי הריי"צ גם הורה לו לסדר שם שיעור בספר התניא, וכך עשה.
הרב חודקוב גם הציע לו להתייעץ עם הרבי אודות אופן העריכה. הרבי יעץ לו כמה ענינים, וביניהם: להוסיף הערות וציונים משלו, ולא להסתפק בהעתקת הכת"י גרידא; מושג שלא היה רגיל כל כך אז כמו היום.
אך עבודתו שם לא ארכה זמן רב, כי הם רצו שכל הספרים היוצאים לאור יודפסו תחת המוסד שלהם, ולזה לא הסכים הרב בלוי בשום אופן, והקשר שביניהם נתבטל. הרב בלוי המשיך לעבוד באופן עצמאי, וכך הוציא לאור לראשונה את חידושי הריטב"א על מסכת בבא בתרא. ספר הריטב"א נתקבל בהתלהבות עצומה בכל תפוצות ישראל. ובמשך כל השנים כינו אותו כולם: המו"ל של הריטב"א על בבא בתרא.
אחר כך המשיך בעריכת כתבי יד נוספים מאוסף זה, וכתבי יד הנמצאים בספריות מפורסמות ברחבי העולם, כמו בריטיש מוזיאום, אוקספורד ואפילו הואטיקן.
[כדאי לציין: הרב בלוי אף פעם לא ביקר בוואטיקן, וגם לא ביקר בשום ספריה מחוץ לארצות הברית וקנדה. כל כתבי-היד שקיבל הכל נשלח לו על ידי הדואר. וכל השמועות אודות נסיעותיו לשם וכו' הן בדויות לגמרי.
ומעשה שהיה כך היה:יום אחד, בישבו באמצע עבודתו באחת מהספריות המפורסמות בארצות הברית, פגש בכומר שהיה יושב כמבולבל ופניו זועפים. שאלו הרב בלוי לפשר הדבר, וענה לו, שהוא חוקר עכשיו בצורת הנקודות שהיו נהוגים אצל הספרדים לפני אלף שנה ("ניקוד עליון"), וכותב ספר בנושא זה, וזה נחוץ לו כדי שיוכל לקבל דוקטורט ולעלות דרגה בווטיקן. ענה לו הרב בלוי שהוא מוכן לעזור לו בזה, אבל בתנאי שבזמן שיעלה במשרתו בהווטיקן ימסור לו צילומים מכתבי יד שהרב בלוי יבחור ויחפוץ בהם. וכך הווה].
שקידה ללא גבולות
שקידתו בתורה לא ידעה גבולות, ואף שבגלל עבודתו בעריכת כת"י היה לומד כמעט כל היום כולו, מכל מקום קבע לו שיעורים גדולים בבוקר ובערב ללמוד תורה לשמה (בלי שום שייכות לעריכה), באמרו שהלימוד הנצרך לעריכת הכת"י הוא חלק מפרנסתו ואיננו תורה לשמה.
חביבות מיוחדת הייתה לו למסכת ברכות, בכל בוקר היה לומדה כשלש שעות בע"פ בעיניים ובאזניים סגורות (כדי שלא להתבלבל), ובכל ערב היה לומדה כשלש שעות מבפנים עשרות דפים ליום! כך שמס' ברכות הייתה שגורה על לשונו ממש אות באות. היה שומר על שיעוריו בעקביות. ביום הכיפורים (שמרבים בו בתפילה), היה קם משנתו בשעה חמש בבוקר, כדי שיוכל לסיים את שיעורי הבוקר קודם תפילת שחרית.
פטירתו
נפטר באור לג' אייר תשס"ג, עשר שנים (בדיוק) אחרי פטירת גיסו הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב (באותו יום וכמעט באותו שעה).
משפחתו
- בנו, ר' מנחם מאיר בלוי.
- בנו, ר' ראובן בלוי - מנהל 770 live.
- בתו, נחמה קסטל.
- בתו, רחל אלישביץ.
