חב"דפדיה:מיזמים/השבחת ערכים - ה'תשפ"א
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
חיסון הוא אמצעי ריפוי מונע, שמונע השפעה של גורמים מזיקים לבריאות כמו נגיפים ומחלות שונות, לפני שהם פוגעים בגוף. תכלית החיסון היא לאמן את מערכת החיסון וללמד אותה להכיר מחוללי מחלות (ובהם פתוגנים), שהמערכת אינה ערוכה להתמודד מולם.
בהלכה
בנטילת חיסון, ישנם שני צדדים: מצד אחד, ישנן חששות לתופעות לוואי כאלו ואחרות העלולות להיווצר כתוצאה מלקיחת החיסון, שהוא הכנסת חומרים פעילים אל תוך הגוף. ונמצא, שמדובר בפעולה אקטיבית של הכנסה למצב של סיכון מסוים (.בכל נטילת תרופה יש סיכון מסוים, וכידוע שבכל תרופה עלולות להיות תופעות לוואי. אך בשונה מתרופה הניטלת על-ידי האדם כאשר הוא כבר במצב של חולי ואין לו ברירה אלא לנסות להתרפא על ידי סממני רפואה, הרי שהחיסון אינו אלא צעד מניעתי. לכן בזה מתעוררת יותר השאלה האם קיימת בעיתיות בנקיטת צעד אקטיבי של הכנסת חומרים פעילים.). ומצד שני, הניסיון הראה שעל-ידי כך שהקב"ה, ה"בורא רפואות", נתן חכמה בלב הרופאים להמציא החיסונים – מחלות שהיו בעבר מדבקות ומסוכנות, כמעט ומוגרו לגמרי מן העולם.
אך על-פי תורה השיקול בנושא זה הוא מדידת סיכון שבנטילת טיפול רפואי מול סיכון באי נטילתו, כאשר הקובעים בזה הם הרופאים השייכים לתחום זה. וכידוע, שעל-פי תורה בכל עניני הרפואה צריכים לשמוע לדעת הרופאים המומחים בתחום[1], וכלשון הרבי במכתבותבנית:הערהאגרות קודש ח"י עמ' לו.:ידועה הוראת תורתנו תורת חיים על הפסוק ורפא ירפא שניתנה רשות לרופא לרפאות, ובמילא צריך למלאות הוראות רופא מומחה – במקצוע הזה". ועוד{{הערה|ברפואות הוא רק למי ש"מוסמך מהממשלה שיש לו רשות ליתן רפואות לחולאיםלא יהא שם גדול ממנו". וכן גם לפי החתם סופר, כתב שלרופא המומחה לרבים יש סמכות ואחריות גדולה יותר מרופא רגיל, ומכך גם נובעת נאמנותו הגמורה[. ועל כן, כאשר רוב הרופאים קובעים שהסיכון בנטילת החיסון )אם ישנו( הוא קטן מאוד, ולעומת זאת ילד או אדם מבוגר שאינו מחוסן, הסיכון שלו ושל סביבתו גדול בעשרות אחוזים יותר מהסיכון של תופעות הלוואי – הרי שלקיחת החיסון היא ה"כלי" הראוי והנכון על-פי תורה להימנע מהמחלה שלשם מניעתה נוטלים ובמצב זה, דעת הפוסקים שהדבר מותר בוודאות, ואף נכון מאוד לקחת החיסונים אלו.
3 .אגרות קודש ח"י עמ' לו. 4 .יו"ד סי' שלו ס"ב. .אבן העזר סי' צד. 6 .והיינו חיסוני השגרה שנקבעו כהמלצות ללא תנאי ובהחלטיות על ידי גורמי הבריאות המקצועיים )רופאים( בארה"ק.
תרומות ומעשרות
תרומות ומעשרות היא מצווה התלויה בארץ, והיא להפריש תרומות ומעשרות. התורה צוותה להפריש אחוז מסוים מהפירות והירקות הגדלות בארץ, לקדושה.
מוקף
ישנו דין חשוב שהוא להפריש מן המוקף. כלומר, באם אדם רוצה להפריש פירות, עליו לדאוג שכל הפירות יהיו ברשות אחת, ובאם הם לא ברשות אחת עליו להפריש מן כל רשות[2].
דיני מוקף
- במידה ויש לאדם כמה ארגזים עם פירות שיש להפריש, עליו לקרב את הארגזים אחד לשני בצורה שיגעו זה בזה ואז יוכל להפריש מארגז אחד בלבד[3], אך יש שסוברים שמספיק לפתוח את הארגזים ולקרב אותם, ואין צורך במגע[4].
- באם אדם הפריש בטעות שלא מן המוקף, תרומתו כשרה ובאם אין ברירה אפשר לסמוך על תרומה זו.
- ההפרשה לא כוללת שני מינים בפירות. וכל מיני התאנים, השחורות והלבנות, נחשבים מין אחד, וכל מיני החיטים נחשבים מין אחד. זה הכלל, כל מין שנחשב כלאיים בחבירו, אין תורמים ממנו על חבירו, ואם אינו נחשב כלאיים בחבירו, תורמים ממנו על חבירו[5].
- זיתים שעומדים לסחיטה לשמן, וענבים שעומדים ליין, יש להפריש מהם תרומות ומעשרות כשתיגמר מלאכתם ויהיו שמן ויין. ואם הפריש מהענבים שעומדים לדריכה, לא הועיל כלום וצריך להפריש שוב לאחר שייעשו יין[6].
- אין מפרישים מפירות שנה אחת על חברתה.
תרומה גדולה
התורה מצווה להפריש מן הדגן והתירוש והיצהר תרומה לכהן. במקרא תבנית:דברים יח ד: ראשית דגנך תירשך ויצהרך וגו' תתן לו. ונאמר[7] כי מדין התורה אין לה שיעור, אלא אפילו חטה אחת פוטרת כרי גדול, אבל חכמים אמרו[8] להפריש יותר, ואמרו מי שיש לו עין בינונית מפריש חלק אחד מחמשים, וסמכו הדבר על לשון תרומה, כלומר, תרי ממאה, כלומר אחד מחמשים. משום שהדגן והתירוש והיצהר הם מאכל בסיסי של האדם, ראוי לברך את ה' כאשר אוכלים ולהפירש מעט לתת למשרתי הקב"ה, הכהנים.
דיני המצווה
כפי מה שנאמר בגמרא[9] שעיקר חיוב התרומה הוא מהתורה, וכן המעשרות הוא בדגן ותירוש ויצהר לבד, משום שהם עיקרי המחיה של האדם, אך מדברי סופרים חייב גם כן כל אוכל של אדם הגודל מן הארץ.
הערות שוליים
הידור מצווה - חנוכה
במכתב הרבי משנת תש"ל, שיבח הרבי ציור של חנוכייה בצבע ובציפוי שמסמלים עתיקות רבה, על פי הנאמר בגמרא[1] שבגלל ההתרוששות הכלכלית של היהודים בזמן הדיכוי היווני, לא הייתה להם מנורת זהב בבית המקדש, ונאלצו להשתמש במנורה עשויה מבדיל.
ולהעיר, שהנהגה כיוצא בזה הנהיג הרה"צ ר' אהרן מבעלזא זצ"ל, אשר "מעת מלחמת העולם הב' וגם לאחריה, כשעלה לארץ-הקודש, סרב רבינו להדליק נרות חנוכה במנורת כסף כבעבר, אלא הדליק במנורה פשוטה ממתכת עם כוסיות זכוכית, וכך נהג עד פטירתו... בהיותו בעיר פעסט רצו אנ"ש לקנות מנורה של כסף... סירב בהחלט, ואמר כל זמן שעם ישראל הוא בצרה איני רוצה במנורת כסף, עד שה' יעזור לכלל ישראל"[2].
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
תשעה באב און ליובאוויטש
בסיום מסכת מכות מסופר על צחוקו של רבי עקיבא למראה שועל היוצא מבית קודשי הקודשים החרב [1]:
החורבן והגלות – כפי שיתגלו הגילויים דגאולה העתידה, וכן ההוספה (של "לקו בכפליים") שמביאה את ה"נחמה בכפליים" וכו'.
ויש לציין לדברי הצמח-צדק במענה על השאלה מדוע נראה חסיד בוכה בשמחת-תורה ושר בתשעה באב (הובאו ב'ספר השיחות תש"ג' עמ' 41): לגבי חסיד ניגון אינו שמחה ובכיייה איננה עצבות... בתשעה באב, בזמן החורבן, כשהוא רואה שהחורבן התקיים, הרי "בכל עצב יהיה מותר" והוא מאמין בקיום ייעודי הגאולה, ואז הוא מנגן, בחינת "להתענג על הוי'".
ומכאן שגם דעת ר"ע (שהוא יחידי) שנענה "ניחמתנו ניחמתנו" – הינה הלכה למעשה בהתנהגות (של החסיד).
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ ראה בלקוטי שיחות כרך יט עמ' 67 ואילך, ומסכם שם בעמ' 78