אהרן מצ'רנוביל

תולדות חייו

רבי אהרן מטשערנאביל נולד בשנת תקמ"ד לאביו הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל ולאמו הרבנית חיה שרה בת רבי אהרן הגדול מקרלין. הוא עוד זכה לגדול בבית זקנו הק' המאור עיניים, שאף הניח לו תפלין ביום כניסתו למצוות. נשא את הרבנית בת רבי גדליה מליניץ, ובזיוו"ש את בת רבי צבי מקארסטשוב נכד המאור עינים. נסמך ע"י הרבי ר' ברוך ממעז'בוז ונהג עדה עוד בחיי אביו. לאחר הסתלקות אביו מילא מקומו בטשערנאביל.

הרבי נפטר ביום ח' כסליו תרל"ב ונטמן באוהל בטשערנאביל.

מסופר שאחרי שהורידו את גופו הק' לקבר, ניגש הרב מבעלזא רבי ישכר דוב, שהיה חתן בנו רבי ישעיהו זושא, וחשף את פניו הק'. לאחר מכן אמר, שרצה לראות איך נראים פניו בשעה זו, וראה שפניו להטו באש קודש, כמו בשעת הקידוש בליל שבת.

בשפתי צדיקים

בחייו היה מקובל אצל כל האדמו"רים בדורו כאיש קדוש ומופלא. הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעז'בוז נכדו של הבעל שם טוב השתדך עם רבי מרדכי מטשערנאביל. כאשר הגיע זמן החתונה ורבי ברוך הגיע לאיזה כפר הסמוך לטשערנאביל, התעורר ויכוח על הנדוניה, שרבי מרדכי מטשערנאביל עדיין לא שילם את כל מה שקיבל ע"ע, שלח לו הרר"ב שבאם לא יסלק את כל הנדוני', הרי הוא חוזר לעירו ולא יכנס לטשערנאביל להיות על החתונה. שלח המחותן רבי מרדכי את בנו רבי אהרן אליו, נענה הרבי ר' ברוך ואמר: כולם יודעים שאותי א"א לשחד, אך רבי מרדכי כן הצליח לשחד אותי עם בן כזה.

כנויו בפי הצמח צדק: שר העליונים ותחתונים

מעשה שאירע בעגונה אשר שאלתה תפסה מקום של דיונים בכל בתי הדין והרבנים שבאותו מחוז. רבי אהרן מטשערנאביל חכך בדעתו לאסור, והצמח צדק מליובאוויטש נטה להתיר, ושלח מכתב לרבי אהרן מטשערנאביל ותיארו בתואר "שר העליונים ותחתונים". כאשר ראו זאת חסידי ליובאוויטש, התארגנו קבוצת חסידים לנסוע לטשערנאביל לראות מי הוא זה שרבם כותב עליו תארים נשגבים אלו, קמו ונסעו. קודם שנפרדו מרבי אהרן ביקשו ממנו שיאמר להם דבר תורה, אמר להם הרבי מובא בגמ' "אונאה עד שתות", וידוע שיש ז' מידות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, והמידה השישית היא יסוד, וזהו אונאה עד שתות, שאפי' מי שזיכך עצמו בכל המידות, אעפי"כ כל עוד שלא זיכך עצמו במידה השישית – יסוד, עדיין יכול לרמות עצמו, והעצה לזה להחזיק עצמו בענוה ולהשפיל עצמו כקרקע כי אין אונאה לקרקעות.

חסיד אחד מחסידי הרבי מרוז'ין קיבל ברכת פרידה מרבי אהרן מטשערנאביל, כי רצה לנסוע לרוזין. אמר לו רבי אהרן, תפרוס עבורי בשלום רבך, ואמור לו שאני רבי גדול יותר ממנו. נבהל החסיד כי איך יכול חסיד לומר כך לרבו. אמר לו רבי אהרן, זה זמן לא כביר היינו ביחד, אני ורבך, וברכנו זה לזה שנהיה עהרליכע יודען, וברכתי נתקיימה ברבך אבל ברכתו לא נתקיימה בי.